מאגר סיפורי מורשת

שמי מינה מרקו, סבתה של אליה מתרגם, נולדתי ב19 לאוקטובר בשנת 1950, בישראל, בעיר חיפה המרהיבה.

הוריי היו יטי וחיים ברקוביץ' – זוג הורים שלא החסירו ממני דבר, העשירו אותי בערכים וחינוך מצוין. אני נולדתי במקור בישראל אך בגיל חמש וחצי הוריי החליטו לעבור לרומניה ולגדל אותי שם – שם גדלתי, בעיר שנקראת יאסי, למדתי בבית ספר פושקין – שם הכרתי את חברת הילדות הכי טובה שלי – דויינה, שם גם למדתי לנגן בכינור, ובמקביל הייתי גם רקדנית בלט.

ב1965 עליתי ארצה, בעלייתי הבאתי איתי את כינורי שניגנתי עליו, שהיה במקור של אבא שלי, שסבא שלי הביא לו כמתנת יום הולדת. עלינו ישירות לנצרת עילית, הייתי אז בת חמש עשרה, העלייה הייתה לי קשה מאד, במיוחד מהצד של הוריי. מאחר שהיה מיתון וההורים שלי לא עבדו, היינו חייבים לעזוב את העיר ועברנו לחיפה, שם נקלטנו, ושם התחלתי את עבודתי הראשונה במספרה. אחיי אז עדיין למדו בבית הספר.

נקודת האור היחידה שהייתה לי בעלייתי לארץ, היא שהכרתי את חַיִּים שלי באולפן, היחיד שיכל היה להצחיק אותי, להרים אותי, לגרום לי להרגיש נאהבת וראויה. כשהוריי עברו לחיפה, זה הקשה מאד על שימור הקשר, אך הקשר המשיך עם כל הקושי. בגיל תשע עשרה, התארסנו ובגיל עשרים התחתנו, חתונה קסומה ביותר.

חַיִּים עבד בתור קבלן כל חייו ואני הייתי עקרת בית, דאגתי לגידול הילדים וחינוכם ולתחזק את משק הבית, זה היה דבר שאהבתי, והייתי טובה בו. שאבתי המון השראה מאימי, שהצליחה לגדלנו באותה צורה.

בעקבות השהייה הממושכת בבית – פיתחתי לעצמי תחביבים חדשים מאשר כינור ובלט, בישול ואפייה, ובזמני הפנוי אני אוהבת לצפות בסדרות טורקיות, הייתי רוצה להבין את השפה וללמוד אותה, אז אולי זה יהיה התחביב הבא שלי.

הזווית האישית

אליה מתרגם: מאד הסתקרנתי מעברה של סבתי, ונהניתי לשמוע את סיפוריה.