מאגר סיפורי מורשת

נולדתי וגדלתי בכפר במרחק של 350 קילומטר מעיר הבירה בארגנטינה, בואנוס  איירס הכפר היה מלא עצים פרחים יערות וגם נחל זורם ויש שם פארק מאוד יפה איפה שעברתי חלק קטן מהילדות. אבי בשמו גיליארמו  עזר להקים סכר  בנחל הזורם ותרם תרומות, יש במקום תעודת העכרה על שם אבי. גרנו בבית ארוך מאוד בעיני כילדה קטנה עם המון חברים ומשפחה שאהבו לבוא עלינו תקופות ארוכות .

 

בחצר היו כל מיני עצים כגון רימונים, תפוזים, מנדרינה, אגסים, תאנים וגפן. ובמקום הייתה גם תחנת רוח  שבזמנו יצר לנו מים והדובדבן של ביתנו היה שבקצה הבית היה חצי ארגז חול עם משחקים לילדים ובחצי השני לול עם 100 תרנגולות. מגיל מאוד צעיר הייתי נוהגת לשתות מטה עם הורי ואחי היה כמו טקס יום יום לפני שהלכנו לבית ספר ולעבודה עד היום אני ממשיכה במסורת של שתית מטה עם בעלי.  

החנות של אבי הייתה רבת מוצרים כגון: בגדים לילדים, לאישה ולגבר, לבנים ועוד ואבי גם כמו כן היה מעצב מכנסיים של אנשים לרכיבת סוסים. הלקוחות של אבי היו שכנים וגם אנשים של הכפר שבאו בסוסים או בעגלות עם סוסים. אמי רבקה הייתה עובדת עם אבי בחנותו ולימדה שם לסרוג. חוויתי ילדות מאוד נוחה והרגשתי אהבה מכיוון שאני הקטנה מבין האחים ששמם: מריו הגדול ולאו האמצעי.

 

כל קיץ זה היה הרגע המדהים בחיי בתקופה זו מכיוון שכמעט כל יום בערך בשעה 19:00 הינו הולכים לנחל הזורם ושם הינו עושים פיקניק ועוד דברים מהנים, חוויה בלתי נשכחת. הניחוחות של העצים, הצבעים והריחות של ילדותי חוזרים שוב ושוב. בימי ראשון, כשהיינו נשארים בבית, אבי היה עושה על האש בצורה מאוד מגניבה, לא כמו שעושים בדרך כלל עם מנגל ופחם אלה אבא שלי נהג לעשות על האש בכלי מתכת שבסופו היה חד ואבי היה תוקע באדמה והבשר היה על הכלי. באדמה במקום פחם היו קרשים של עץ אורן שהיו מביאים לאבי הביתה.

 

אבי היה קם כל ימי ראשון 6:00 בבוקר כדי להכין את הבשר ובשעה 7:30 כבר בשעה  12:00 היה מוכן. כל העניין היה מין טקס בדרך כלל אבי היה קורא לי והוא היה חותך לי חתיכה מהבשר ונתן לי לטעום והיה אומר לי "דורי תטעמי בבקשה ונראה עם יצאה לי רך?" ואני הייתי מלאת גאווה על כך שאני מכל משפחתי קיבלתי תפקיד כל כך חשוב. שדרך הטעימה הזו כאילו אבי היה אומר לי: "אני אוהב אותך" ואני מרוב שמחה התפוצצתי מאושר תמיד אני עניתי לו "אבא יצא לך מאוד טעים ורך" וללא מילים הייתי אומרת לו: "אני אוהבת אותך".

 

כשהייתי בת 5 הורי חגגו 10 שנים נישואים. הגיעו לביתנו כל משפחתה של הורי כולם נסעו ברכבת במשך 8 שעות עד שהגיעו לראווץ כמה מהם לנו אצלנו והשאר הלכו לבית המלון מול בתנו ואבי שילם על כולם יש לי 2 זיכרונות מאוד חזקים ביום זה הראשון שנכנסתי לחדר הורי ובדיוק בזמן הזה אבי אמר לאבי, שההיא התאפרה באותו רגע: "תעצמי את ענייך שיש לי הפתעה בשבילך", באותו הרגע פתח קופסא מאוד יפה בצבע כחול שהיא עד היום אצלי וענד על אמי שרשרת עם אבנים נוצצות, זוג עגילים וצמיד והכל היה מאוד יוקרתי וכל התכשיטים האלה העירו בי שאמי תהיה אור גדול במסיבה. מרסלה בתי הבחורה ענדה את התכשיטים האלו ליום החתונה. 

 

הזיכרון השני, הוא שכל משפחה שבאה למסיבה חזרה לביתה עם חתיכת אסאדו  וחתיכת הודו על האש. עד יום הזה בני הדודים שלי הגדולים מימני זוכרים באהבה את הימים האלה כל כך מיוחדים. המילה בשר על האש, חווה דלעת מלון סוסים עזים ועוד מחזרים אותי לתקופת הילדות הימים היו כמו לקראו ספר הכי טוב ולהרגיש אהבה, חשובה.

 

החיים הם לא סטטיים, הדינמיקה שלנו הייתה שביום אחד הייתי בת שמונה הורי התחילו לחשוב על שינויים בחיים מכיוון שלא היה בית ספר תיכון בכפרנו הקטן לשעבר ולא היה מה לדבר על אוניברסיטה, אבל מה שהטריד אותם שהינו היהודים היחידים בכפר ההורים שלנו הוי מאוד מכובדים בכפר מכיוון שהם היו מאוד נדיבים, איפה שהיה צורך לעזרה הם היו שמה גם נוכחים וגם בכסף .

 

יום אחד בהפתעה ההורים מכרו את החנות כשהיה כמו פנינת כסף וקנו דירת קרקע מאוד יפה עם חנות קטנה. בכניסה היה חצר עם עצים ופרחים שאנשים היו עוצרים כדי להריח את הניחוחות של פרחי חזמין. למדתי בבית ספר תיכון לניהול חשבונות לא אהבתי חשבון והתחברתי רק למקצועות אומנים על כן בשנה שנייה בקשתי מהורי לעבור לבית ספר לאומנויות על שם fernando fader .הורי לא הסכימו והציעו: תלמדי בשני בתי ספר. תמשיכי בבית הספר שלך בערבים ואת מגמת האומנות בבקרים בבית הספר השני! וכך היה.

 

בילדותי התקשיתי להבין מדוע אמי לא מבטאת נכון את מילותיה . היה לה קל יותר לדבר אידיש. גם התקשיתי להבין מדוע כשאמי הייתה מתעצבנת, אבי היה מכנס אותנו האחים ואומר לנו "אתם צריכים להיות סבלנים כלפי אמא, היו לה חיים קשים מאוד "…למה הוא התכוון?

 

אמי נולדה באודסה בברית המועצות לשעבר בתאריך 25.6.1910  הוריו היו צעירים מאוד כשנישאו: איטה סילברמן ומשה גרימבלט הם היו יהודים דתיים. נולדו להם חמישה ילדים 4 בנות- בלומה, רבקה, פרמה, חינקה ובן אחד פליפה. התגוררו בבית מרווח ואמי מספרת על חגים שמחים ומלאי מוזמנים, אך החיים הם מורכבים…

 

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה סבי נקרא להתגייס במלחמה הוא חלה בשחפת ומת מהעדר טיפול רפואי. סבתא שלי נותרה אלמנה בגיל 28 עם 5 ילדים כשהבכורה היא בת 14, דודתי בלומה. סבתא שלי, הייתה נואשת ונלחמה להשיג אוכל לילדה. בימי המלחמה היה מחזור רב במוצרי יסוד. יום אחד דודתי בלומה הלכה לבקר את דודתה בשם אסתר. אסתר השיגה מעט קמח ותפוחי אדמה והכינה מאפים: "קנישס" הם היו גדולים וריחניים. אסתר הציעה לבלומה לקחת כמה לביתה. היא החזיקה את המאפים כאוצר וחשבה על רגע שתוכל לחלוק אותם עם משפחתה. פתאום הופיע נער וחטף מידיה את החבילה, רץ ונעלם. בלומה מופתעת החלה לבכות … אלו היו ימי מלחמה של רעב וייאוש.

 

מאלפי קילומטר, במקום מאוד רחוק ארגנטינה אח ואשתו של סבתי שעברו לארגנטינה בשנת 1898 לבואנוס איירס מאוד נדיבים ומודאגים מה שעובר ברוסיה במלחמה. אספו אגורה אחרי אגורה ושלחו למשפחה ברוסיה 12 כרטיסים כדי להפליג לארגנטינה ולהוציא אותם מהגנום אבל רק המשיך את המזל רע שלהם ממשיכים לסבול בגלל כשהאניה  עוברת דרך טורקיה. הם מורידים אותם מהאניה בגלל שחשדו ש-12 המסמכים היו מזויפים ככה הם היו עצורים 12 חודשים בינתיים בארגנטינה בשנות ה-1917 בלי טכנולוגיה טלפונים.

 

את משפחתנו יצרנו בארץ המוצא שלנו, ארגנטינה. בחיי המשפחות שלנו היו עליות וירידות .היינו משפחה טיפוסית ממעמד ביניים. אבל היה חשוב לנו לתת לילדנו חינוך יהודי וסביבה קהילתית. על כן שלחנו מגיל גן ועד בית ספר תיכון לבית ספר פרטי, יהודי. זה עלה המון כסף והיווה עבורנו מאמץ והקרבה. למזלי הצלחתי להדביק את בעלי לאהבה לישראל שספגתי בתנועת נוער. בארגנטינה חווינו אפיזודות "שקטות" של אינטימיות. מדובר בגילויים גזעניים לא מוצהרים במפגש אחד על אחד. החלטנו להעלות ארצה. אף אדם לא יכול להבין מה זה היה להיות מגר עד שהוא חווה זאת על בשרו…

מגיל מאוד צעיר חלמתי על ישראל כמו דבר שאף פעם לא חשבתי שהתגשם, גידלנו את הילדים במסגרת בית ספר יהודי וכל הפעילויות שלנו היו מסביב לקהילה עד שיום אחד החלום הפך להיות אמתי. התכנסנו יום אחד בעלי הילדים ואני ודיברנו לעלות לארץ בשמחה רבה דבר שהמשפחה המורחבת לא אהבה שהיה אומר שעוזבים אותם. ההתחלה הייתה מאוד קשה שפה חדשה שלא ידענו, תרבות שונה, בלי משפחה רק את כוחותינו הנפשיים ואת הכוח רצון להצליח הגענו 5 כרגע אנחנו 15 נפשות הילדים שלנו התחתנו והקימו משפחה למופת. עבדתי כמורה לאמנות למשך 25 שנה כשפרשתי המשכתי לעסוק ביצירה.

 

אומנויות תעודת מורה לאומנויות יישומיות

תמיד אהבתי לצייר בכל מה שקשור לאומנות, התחלתי ללמוד ציור בגיל 5 ועד היום אני ממשיכה ליצור ללמוד ולחיות אומנות. בגיל 19 הכרתי את אהבת חיי חוסי בתאריך 1970314 התחתנו. הוא היה בן 24 עבד כמוכר, ואני בת 21 עבדתי כמורה לאומנות . היום אני חושבת, שזו הייתה בחירה מאוד טובה הוא אבא טוב, בעל טוב וחבר טוב. אנחנו הורים לשלושה ילדים מדהימים מרסלה, סילבנה וגבי מרסלה, מאז היותה קטנה הייתה תלמידה טובה, עם רצון, מאמץ ועבודה קשה. היום היא פסיכולוגית בעלת דוקטורט. היא נשואה ליוסי ולהם שלושה ילדים: שיר בת 13, ליה בת 11, אייל בן 4. סילבנה, היא מנהלת לשכה בחברה, אישה מאוד אחרית ומסורה. נשואה למיקי ואם לשלושה ילדים לידור בן 17, איתי בן 14, הילה בת 8. גבי, עוסק בנדל"ן הוא אבא לשני ילדים מקסימים גיא בן 3 ואורי בן שנה וחצי. 

 

יהודי בואנוס  איירס

קהילה יהודית ראשונה הוקמה בעיר בשנת 1862 וחבריה היו יהודים מבריטניה, מצרפת ומגרמניה. בארבעים השנים אחר כך הגיעו לעיר יהודים ספרדים מהמזרח התיכון ומהגרים ממזרח אירופה. בשנת 1888 מנתה האוכלוסייה היהודית כ-1500 נפש. בשנת 1849 התארגנו מוסדות יהודיים כחברא קדישא ובשנת 1897 הוקם הבית כנסת הראשון. בשנת 1909 נאמד מספר היהודים בכ-49,000 נפש. בין שתי מלחמות העולם התחזקה הגירה יהודית ממזרח ומרכז אירופה. בשנת 1970 מספר היהודים היה כ-380,000. מספרם ירד לכ-225,000 בשנת 1980.

 

תשע"ו 2016