מאגר סיפורי מורשת

סבתא רותי אבני מספרת לנכדתה יפה על חמותה יפה שיינדל אבני. הנכדה יפה שיינדי ליפשיץ מתעדת את הסיפור ששמעה מסבתא רותי

ילדותה

סבתא יפה שיינדל אבני נולדה בפילדלפיה בארצות הברית בשנת 1923 להוריה משפחת ב"ק. בתחילה קראו לה רק שיינדל, שם זה היה קיים הרבה במשפחה. לאחר שמשפחתה עלתה לארץ, התחילו לקרוא לה בשם יפה, שזה התרגום בעברית לשם שיינדל.

אביה של סבתא שיינדל נולד בחברון, וירד לאמריקה כדי לחפש פרנסה. שם הוא הכיר את אשתו, והם  הגיעו להתחתן בארץ. אחרי החתונה הם נסעו חזרה לארצות הברית, ושם הם בנו את ביתם, ונולדו להם ארבעה ילדים: אן, שיינדל, שמואל וניסן. השפה בבית הייתה אנגלית. אביה של סבתא היה: חזן, מוהל ומשרת בקודש בקהילה היהודית. הם לא היו עשירים, ולא היו להם הרבה דברים בבית.

סבתי למדה בבית ספר כללי לא יהודי עם גוים, כי לא  היה בית ספר יהודי, אבל בבית הם שמרו מצוות. בבית הספר היסודי אמרו לה, שהיא לא יודעת לצייר, וזה דחף אותה ללמוד ציור. בארץ היא המשיכה ללמוד ציור בבית ספר אקדמי. ובסוף היא זכתה להיות ציירת בעלת שם.

סבתא שיינדל יפה וציוריה

העלייה לארץ

סבתא גדלה והקימה את ארגון "השומר הדתי". היא הייתה פעילה בארגון הצעירים  לעלייה לארץ. רק היא מכל המשפחה זכתה לעלות לארץ בגיל 25.

בתש"ח כשקמה המדינה היא הייתה עם חברים על סיפון אנייה לעלות לארץ. אבל המנדט הבריטי ששלט בארץ לא אפשר להם להיכנס. היא קרעה את הדרכון האמריקאי שלה וזרקה אותו לים. הנשים נכנסו לארץ והגברים נלקחו למחנה בקפריסין. היא עלתה לארץ לבד בלי משפחה.

בהתחלה, בשנת 1948, כל חברי הקבוצה הגיעו לכפר דרום. שם הם היו זמן קצר, ואז הם עברו לקיבוץ "עין הנציב", אשר בעמק בית שאן. שם היא הכירה את בעלה סבא ישעיהו.

סבא ישעיהו וסבתא שיינדל- יפה התחתנו בשנת 1950 – תש"י. לסבתא יפה הייתה משפחה בירושלים [סבא סבתא ודודים] והם אירגנו לה את החתונה.

ההתאקלמות בארץ ישראל

אחרי שנה נולדה להם בת ראשונה. הם חיפשו מקום לגור, כי המצב הכלכלי שלהם היה מאוד קשה. והם עברו לכפר הרוא"ה. שם סבא קיבל עבודה בבית הספר שנפתח אז. בהתחלה הם גרו בצריף קטן, והיה להם לול תרנגולות קטן. אחרי שנולד עוד בן [סבא אלישע], הם עברו לגור בשכונה החדשה של כפר הרואה. שם הם בנו בית. אחר כך נולד בן נוסף [יהודה צבי ז"ל], שם היו להם הרבה שכנים, שגם עלו מאמריקה. וכך היה לסבתא יותר קל.

כשסבתא עלתה לארץ היא התנדבה בקיבוץ "עין הנציב" בעמק בית שאן. זה היה  בתקופת מלחמת השחרור. בכל פעם, שהיה  צורך מישהו שיתנדב, היא הייתה תמיד מתנדבת: במכבסה, במטבח, בתיקון ומיון בגדים.

בכל זמן פנוי היא הייתה מציירת. אחרי החתונה היא לא עבדה מחוץ לבית. בהתחלה, כשהגיעו לכפר הרוא"ה, היה להם לול תרנגולים.

 מציוריה של סבתא שיינדל יפה 

סבתא למדה בארץ  ציור בבית הספר על שם אבני (לא קשור אלינו). היא מאוד נהנתה. היא לימדה ילדים מהשכונה לצייר. גם למדה גם את נכדותיה הגדולות (דודות שלי ואמי).כן הציור ליווה אותה כל חייה,  וזה נתן לה הרבה סיפוק. במשך השנים סבתא ערכה תערוכות ציורים בארץ ובחו"ל, ומכרה הרבה מהציורים שלה. לסבתא וסבא שלי ולכל הדודים יש ציורים שלה בבתים.

 ציור של סבתא שיינדל יפה 

מנהגים

לסבתא היה מנהג ירושלמי, שבשבת בבוקר הלכו לסעודה אצל דודה גיטל. בסוכות – היה להם חג מאוד שמח ותמיד היו אורחים בסוכה. בט"ו בשבט – סבתא ומשפחתה השתדלו להגיע למספר פירות גדול – כ- 40 פירות (!). בפורים זה היה החג הכי אהוב על סבתא, היא אהבה להתחפש ולהופיע בהצגות שהיו בכפר. מנהג יפה שנהגו בשבת היה, שאבי המשפחה מברך את הילדים אחרי הקידוש.

הקשר לחב"ד

חשוב לי לציין, שסבתי יפה שיינדל היא מצאצאי הרבנית מנוחה רחל, שהייתה נכדתו של האדמו"ר הזקן. סבתי היא דור שמיני ואני דור אחד עשר לאדמו"ר הזקן. סבתא יפה זכתה להיות אצל הרבי ביחידות בתש"ל כשעתיים, וגם סבא ישעיהו היה אצל הרבי ביחידות בערך בתש"כ ודיבר עם הרבי על ענייני חינוך. (הוא היה מורה).

שושלת יחוסין לאדמו"ר הזקן

מבית סבתא

שולחן השבת – השולחן היה מכוסה במפה לבנה, ערוך עם קישוטי פרחים. הנרות במדף שעל הקיר שעל יד השולחן.

אחרי הקידוש סבא היה מברך את הילדים. סבא היה כל השבוע מחוץ לבית. היא עבד או למד. רק בשבת הוא היה חוזר הביתה. אז האווירה הייתה מאוד משפחתית וסבא היה מתייחס לכל ילד באופן אישי.

חג פורים – סבתא מאוד אהבה להתחפש. התחפשה הרבה לתחפושת של רקדנית, ליצנית וכו'. היא  אהבה לעשות הצגות, להציג ולרקוד. למשלוחי המנות הכינה עוגיות רוגעלך עם פירות שלמים או סלט פירות. לפעמים הוסיפה גם בקבוק שתייה.

המטבח של סבתא

פשטידת אטריות עם צימוקים נאפתה במיוחד לכבוד שבת שירה. היא אהבה להכין מרק מפירות – שסק, אפרסק ומתפוחי עץ. סבתא אהבה לאכול חצי אשכולית עליה קצת סוכר ובאמצע ריבה אדומה. וגם אהבה לאכול מרק עגבניות קר עם לבן. כציירת, משחק הצבעים באוכל היה חשוב לה.

 עוד מציורי סבתא שיינדל יפה 

חפץ יקר ערך מעולמה של סבתא:

ציורי השמן המיוחדים שלה, שתלויים בבית של הבן שלה – סבא אלישע ז"ל.

סבתא אהבה לתת ציורים שלה לקרובי משפחה, שמאוד העריכו את זה.

עיצות של סבתא לחיים:

• לחשוב תמיד טוב על הזולת
• להיות תמיד בשמחה
• לעזור לכל מי שנקרה בדרכי

רגעים של נחת

• יום הולדת לרגל גיל 70 שארגנו לה הנכדים (עטרת זקנים ובנים)
• יום הולדת 80 שעשינו לה.
• ליל הסדר אצל סבא אלישע ז"ל, ששר לה באידיש את השיר "מה נשתנה".

סבתא זכתה להקים משפחה בארץ ישראל, ונכדים שמפוזרים בישובים רבים ברחבי הארץ. זכתה ללמד כמה נכדים לצייר, ונהנתה לראות אותם מציירים ציורים עם צבעי השמן.

סבתא רותי ונכדתה שיינדי בתוכנית הקשר הרב דורי

שושלת יחוסין לאדמו"ר הזקן

הזוית האישית

שיינדי: אני מסכמת שנה בקשר הרב דורי: כיף גדול לדעת דברים חדשים שלא ידעתי על סבתי.

סבתא יפה: מרגש ומשמח להעביר לדורות הבאים את תולדות המשפחה בחוויות מהחיים שלי.