מאגר סיפורי מורשת

שמי שוש שור, נולדתי בשנת 1951 ברומניה. עליתי לישראל בשנת 1960.

לאחר שבע שנים לשהותי בארץ, בשנת 1967 למדתי בתיכון כיתה עשירית. ישראל בשנת 1967 הייתה שונה לחלוטין מישראל של היום, פחות צפופה, פחות מכוניות, פחות עשירה, הרבה פחות תקשורתית. הטלוויזיה עשתה הופעת בכורה והקריין היה אדם בשם חיים יבין העביר את השידור "מצעד יום העצמאות" ב- ה' באייר ממש אחרי פטירתו של הנשיא בן צבי. המצעד נערך בירושלים והיה מצומצם כי ירושלים הייתה מחולקת בין ישראל לבין ירדן.

באותו הזמן ישראל הייתה במיתון כלכלי קשה, במקביל ללחץ על גבולות ישראל מצפון ומדרום. נשיא מצריים גמל עבדל נאסר ביקש עזרה מסוריה. הסורים הפגיזו את הקיבוצים לחופי הכנרת ובתגובה ישראל יזמה מתקפות על סוריה. נאצר סגר את מיצרי טיראן. בזמן ההמתנה למלחמה, תלמידי התיכון ואנוכי ביניהם מילאנו שקי חול וצבענו את פנסי המכוניות בצבע שחור והשארנו רק חרך בהיר. תלינו שמיכות על החלונות כדי שהאויב לא יראה אורות. מלחמת ששת הימים נפתחה בחמישי ביוני 1967.

אחותי הייתה בפיקוד צפון. חששנו לגורל המדינה ולגורלנו. הודעה ברדיו ישראל התקבלה שחיל האוויר של ישראל תקף והשמיד את שדות התעופה של מצרים, סוריה וירדן כולל מטוסיהם. המרגיע הלאומי האלוף חיים הרצוג היה איתן כסלע. חיכינו להכרזתו וביום הרביעי למלחמה הודיע כי הכותל המערבי שוחרר. אבא שלי הוציא את דגל ישראל וכתב באמצע מגן הדוד את תאריך שחרור הכותל. "שנית יהודה לא תיפול".

הזוית האישית

אלעד: נהניתי מאוד ללמוד על תקופת מלחמת ששת הימים. נהניתי לשמוע מסבתא שלי את סיפורה המעניין. מאוד נהניתי להיפגש איתה.

שוש: מאוד נהניתי לשתף את אלעד בחוויותי ובהרגשותי לגבי אירוע מכונן של מדינת ישראל ושלי. כמו כן נהניתי את לראות סקרנותו לגבי ההסטוריה של המדינה שלנו.