מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושנה גלו מספרת לנכדתה אורין

הילדות של סבתא

שמי שושנה גלו, נולדתי בשנת 1951 בנתניה להוריי משפחת קוזחי.

בילדותי אהבתי לאסוף את השער שלי לצמות, וכשגדלתי אספתי את שערי לקוקו. המאכל שהיה אהוב עלי היה  מרק חומוס. אהבתי לשחק עם חברותיי בגן השעשועים ובשעות הפנאי הנוספות שלי הייתי עוזרת לאימא.

דבר מעניין שקרה לי עם רותי חברת ילדות שלי, שלאחר שנים היא הפכה להיות גיסתי.

חוויה שחרוטה בזיכרוני היטב  מחיי בית הספר היו שיעורי החקלאות. בהם היינו שותלים מלפפון, עגבנייה ובצל ירוק. שיעורים נוספים שאהבתי ללמוד הם, חשבון ותורה, אבל לא אהבתי התעמלות. הייתי תלמידה ביישנית ושקטה, למדנית וחרוצה.

תפקידים ומקומות עבודה

בזמני לא היה הרבה אופציות לעבודה. תחילה הייתי מטפלת בילדים ולאחר זמן מה עבדתי בתעשייה צבאית לייצור פצצות ועוד. אם הייתה לי בחירה לשנות את עבודתי, הייתי מאוד רוצה להיות מיילדת בבית רפואה.

ככה נוהגים אצלנו:….

אני מגיעה ממוצע תימן. יש לנו מנהג מיוחד בעדה הנקרא בשם חינה, מורחים את החינה בכף היד באירוסין של חתן וכלה. בביתי מאוד הקפידו והידרו במצוות כשרות וצניעות.

החגים האהובים עלי משנות הילדות הם: פסח, ראש השנה – במיוחד תקיעות השופר ופורים. את ימי ההולדת של בני משפחתי לא חגגנו, גם כך, כל הזמן היה שמח בביתנו.

הקמת בית וחיי משפחה

את בעלי הכרתי דרך חברה שהציעה לי אותו. הייתי בת 20 כשהתחתנו. החתונה הייתה בבית הכנסת הגדול שבנתניה. לאחר שנה וחצי ילדתי את בני הבכור. וב"ה היום יש לי שלוש בנות וארבע בנים ובלי עין הרע ב"ה 19 נכדים ונכדות מתוקים, כן ירבו!

אני מאוד קשורה לנכדים שלי, הם מגיעים לבקר לפחות ארבע פעמים בשבוע ויותר. וכאשר הם לא מרגישים טוב, או בימי הולדת, אני מגיעה אליהם עם מתנות.

בתי הדר,(אימא של אורין) הייתה ילדה חכמה מאוד, ולפעמים, מרוב שעמום היא הייתה קורעת את המחברות שלה. היא ידעה את כל מה שהמורה לימדה. היא קיבלה שיעורי בונוס באנגלית וחשבון, שבהם היא גם הייתה טובה. בשיעורי לימוד של אופנה, ריקוד, תפירה, בישול ועוד….  היא  הייתה עוזרת לחברותיה, כדי שלא  תשתעמם.

שבת של סבתא

שולחן השבת שלנו היה מלא במאכלים מיוחדים הקשורים לעדה: פיתות של תימנים, מרק חלבה, ירקות וסלטים. וכמובן, שעל הדג המיוחד לא היינו מוותרים.

עונג השבת שלנו היה: גרעינים, פופקורן ועוגיות. בסעודות השבת היו גם מזמורים, שירים ופיוטים של העדה התימנית.

פורים אצל סבתא

בפורים היינו הולכים לבית הכנסת ושומעים מגילה בבוקר ובערב. לאחר מכן היינו הולכים להכין את משלוחי המנות. היינו שמים עוגות, עוגיות, פופקורן וכול מיני מעדנים טובים. שתי התחפושות היחידות שאני זוכרת שהתחפשתי אליהן היו פרח וצוענייה.

פסח אצל סבתא

אבא שלי היה מנקה את כל הבית וגם היה צובע אותו. היו לנו הידורים מיוחדים שנהגנו בליל הסדר בבית הוריי. הכנת החרוסת זכורה לי במיוחד, כמאכל טעים מאוד מאוד. אימא שלי הייתה משרה את החרוסת שלושה ימים וכל יום היינו מחליפים את המים. אחד הזיכרונות היפים שלי מליל הסדר, שהיינו שרים ביחד את ההגדה, היו אלו רגעים מיוחדים.

כיום הגאולה הפרטית שלי, שחזרתי לבית שלי בנתניה, אבל בלי בעלי.

חפץ יקר מעולמה של סבתא

יש לי צמיד יקר מאוד שקיבלתי אותו מאימא שלי והוא עלה הרבה מאוד כסף. לצערי, אין לי אותו עד היום, כיוון שבאחת הפעמים שהייתי בעיר באר שבע, ערבייה שהייתה לידי גנבה לי אותו בלי שהבחנתי בזה. רק, כשחזרתי הביתה גיליתי.

חפצים נוספים ישנים, שאני זוכרת היטב שהיו לנו הם: מכונת בשר שמכינים בה עוגיות, רחיים – אבן עגולה עם ידית שמסובבים אותה ויוצרים חילבה (מאכל של התימנים)

עלי ומכתש של סבתא

הזוית האישית

הנכדה אורין: היה לי ממש כיף להכיר את סיפור העבר של סבתא. נהניתי והחכמתי.

תודה רבה לסבתא האהובה שלי!