מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה בן ממס, השנה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי נועה.

עליית יהודי תוניסיה – רקע

בתונסיה הייתה קהילה יהודית גדולה כל השנים, היא הייתה תחת שלטון צרפתי, לכן למדו שם בבתי הספר בצרפתית ודיברו גם בצרפתית, רבים מהיהודים היו בעלי אזרחות צרפתית. הקהילה היהודית הצליחה לשלב בין התרבות הצרפתית למסורת היהודית. במלחמת העולם השנייה סבלו יהודי תוניסיה מאחר והיה שיתוף פעולה בין משטר וישי (הצרפתים ששלטו) וגרמניה הנאצית. בשנת 1942,  גרמניה הנאצית השתלטה על תוניסיה והגזירות החלו: היהודים ענדו טלאי צהוב, חלקם נשלחו למחנות עבודה, הנאצים הספיקו אף לשלוח קבוצה אחת למחנות הריכוז. הקהילה היהודית סבלה מאוד מרעב, רבים מתו ברעב, ממחלות ומהפצצות. במאי 1943, שוחררה תוניסיה ע"י השלטון הצרפתי מידי הנאצים וזה היה מזלם. לאחר שמדינת ישראל קיבלה עצמאות בשנת 1948,  משפחות רבות עשו עלייה לישראל ובניהם גם משפחתי.

נולדתי בעיר תוניס שבתוניסיה בשנת 1948.

כשהייתי בת שמונה חודשים, הוריי עלו ארצה באונית מעפילים, הגענו לישראל בשנת 1949, זו הייתה השנה הראשונה של עצמאותה של מדינת ישראל, בה עלו יהודים רבים מכל רחבי העולם לישראל. באונייה העלו את כל העולים שעלו מצפון אפריקה וממזרח אירופה.

מאחר והייתי תינוקת בת שמונה חודשים, זיכרונותיי מהעלייה הם מהסיפורים שסיפרו לי הורי ובני משפחתי. כשהמשפחה היגיע לארץ, העבירו את כל העולים החדשים למחנה עולים. בתחילה הם גרו באוהל גדול אחד, הרבה משפחות ביחד ולאחר כחודשיים אמרו לכל העולים ללכת לחפש לעצמם בית לא משנה באיזו בעיר.

הוריי בחרו לעבור לגור בעיר לוד, כי שם כבר היו כמה מבני המשפחה הקרובה שכבר עלו לארץ והתיישבו שם. לוד הייתה עבורם מקום מיוחד ויחסית מוכר, כי הדודים שלי היו שם. המגורים ליד בני המשפחה בה גרנו כולם יחד נתנה תחושה תחושה טובה בחיים החדשים ובהסתגלות לחיים בארץ ישראל.

אני זוכרת מילדותי את הבית בלוד, גרנו בבית של שני חדרים והייתה לנו חצר גדולה ומרווחת. בבית היינו רק שני ילדים והורים, אבל בסביבתנו היו שאר בני המשפחה והיה קשר משפחתי טוב.

השנה זכיתי להיות מוזמנת לתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי האהובה נועה.

בתמונה אני ונכדתי בביתי היום

הזוית האישית

נועה הנכדה: אני מאחלת לסבתא בריאות, שמחה ואושר.