מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שושי, נולדתי להוריי דורה (דבורה) ויעקוב הדר, בשנת 1951 בתאריך 1/10. מקום הולדתי הוא בית החולים נהריה, אשר באותם זמנים היה ברחוב הגעתון. את שנותיי הראשונות העברתי בעיר הסמוכה, עכו, שם התגוררה המשפחה של אמי, לאחר שעלו לארץ עם סיום מלחמת העולם השנייה. עכו זכורה לי בעיקר בגלל הקשר עם בנות ובני הדודים שלי שחלקם עדיין מתגוררים בעיר.

בתחילת שנות ה-60 עברנו להתגורר בקרית ים ואת לימודיי בבית הספר היסודי התחלתי בבית הספר המפלסים בקריה. קריית ים הייתה קריה שהוקמה בשנות ה-40 על ידי חברת גב-ים שעסקה בבניית הארץ ואכלסה בעיקר עולים חדשים שבאו מכל העולם. הרבה היו שארית הפזורה ממדינות אירופה שאחרי המלחמה ויוצאי מדינות ערב שבאו בגלים הבאים של העלייה. התגוררנו בשכונה שקיבלה את השם צבא קבע מאחר והיא נבנתה עבור משרתי צבא קבע. לימים אנשי הצבא העתיקו את מגוריהם אך שם השכונה נשאר.

היה לשכונה אופי מיוחד ושטחי דשא גדולים בחזית הבתים, שם שיחקנו ובילינו את ילדותנו. אחת משכנותיי, עופרה, הינה שכנתי כיום בבית דו משפחתי שבנינו יחד בטבעון, בה אני מתגוררת היום. הילדות יצרה קשרים אמיצים עם חברות וחברים אליהם אני קשורה עד היום ואנו נקראות "הבנות מכיתה ג". לאחר מספר שנים עברנו ללמוד בבית ספר אורים בקרית ים. שם למדנו בכיתה במחזור אחד מתחת למחזור של סבא מוטי. צברנו הרבה חוויות בבית הספר ובעיקר זכורה לי הדרך הביתה. זו הייתה הרפתקה בחולות של קריית ים, שהייתה בעיקר מוקפת דיונות חול.

בשנת 1965 עברתי ללמוד בבית הספר רודמן בקריה, לאחר שסיימתי את לימודי התגייסתי לצבא. בצבא שרתי בחיל המודיעין בקריה בתל אביב יחד עם חברתי מלכה, חברה יקרה וקרובה עד היום. בסיום השרות הצבאי עסקתי בתחום הנהלת החשבונות ועבדתי בחברות ובתפקידים שונים בתחום זה. במהלך השירות הצבאי סבא שהיה קצין צעיר בחיל השריון ושירת בתעלה הזמין אותי לסרט ומשם לא נפרדנו. התחתנו בקרית חיים ועברנו להתגורר בקרית ים.

הראשונה מבין ילדינו היא רוית שנולדה בשנת 1974 ובשנת 1977 נולד אמיר. כשהבאנו את אמיר הביתה רוית צעקה מחלון הבית "יש לי אח יש לי אח". מקרית ים עברנו להתגורר בקרית חיים שם הכרנו חברים שמלווים אותנו עד היום (חיים ודיתה) לאחר מספר שנים, בעקבות הצעת עבודה של סבא, עברנו להתגורר בניגריה בעיר לאגוס. בשנים אלו נולדה אפרת, אחות הקטנה לאמיר ורוית.

לאחר שרוית סיימה את הלימודים בבית הספר האמריקאי בלאגוס חזרנו הביתה כשסבא ממשיך לעבוד בניגריה ואנו מעתיקים את מגורינו לטבעון בה אנו מתגוררים עד היום. במהלך השנים נוספו לשבט נכדים ואני בצד הטיפול בילדים ולאחר מכן ביקורי נכדים המשכתי לעבוד בתחום החשבונאות ופרשתי לגמלאות לפני ארבע שנים. עכשיו אני סבתא גאה ואוהבת ממשיכה שיגרה של טיולים, הרצאות ופעילות שנקטעה בעקבות הקורונה, מקווים לחזור לשגרה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בשנת לימודים תשפ"ב