מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי בינה הלפרין, נולדתי בתאריך 24.9.33 ד' תשרי בשם סבינה רודיך בצ'רנוביץ', שאז הייתה ברומניה, אחרי כיבוש של אוסטריה, לפני מלחמת העולם הראשונה. הורי, צ'רנה וקלמן רודיך. אחותי, הינדה נולדה ב-ינואר 1936.

אחרי שעליתי ארצה ולמדתי במקווה ישראל, התחברתי לדודים שלי בחיפה וגרתי ב"בית חלוצות". הכרתי את בעלי, משה בקטע של הרחוב שהיה מול מקום העבודה שלי, ששם חברתי ומשה קבעו להיפגש. חברתי התחילה להתנצל שהיא לא יכולה ללכת עימו לקולנוע, יש לה עיסוקים עם ההורים שלה, לכן היא צריכה ללכת. משה פנה אלי ואמר: " אז בואי את.." ולאחר שנה התחתנו.

הקמתי משפחה בחיפה, נולדו לי שלושה ילדים, הבכורה עדנה, השני חיים והשלישי יהושע (שוקי). לאחר שבעלי נפטר רציתי לעבור לגור בירושלים. בירושלים התאפשר לי להירשם ל"בית הורים" (מגורים למבוגרים). כאשר הייתי מוכנה כבר לעבור, בני הגיע עם הצעה על אפשרות בניית יחידת דיור בפסגות מעל ביתו, הסכמתי מיד וכך עברתי לפסגות.

זה"ב בגן

רציתי למלא את הזמן הפנוי שלי וחברתי שהייתה בקשר עם "אור ירוק", גייסה אותי להעביר שיעורי זהירות בדרכים בגנים ונענתי מיד. פעם בשבועים אני נכנסת ל-2 גני חובה בפסגות ומלמדת זהירות בדרכים – זה"ב בגן. בשיעורים אני מלמדת תמרורים וסימני נסיעה בכביש. התמרורים מחולקים ל-2 קבוצות, תמרורים שמתירים נסיעה ותמרורים שאוסרים נסיעה. סימני הנסיעה בכביש לא נועדו רק לנהגים אלא גם לילדים שרוכבים באופניים, לכן גם אותם אני מלמדת.

יש לי את הבובה ללה שהיא עוזרת לילדים להפנים מה שאני מלמדת אותם, הם מרגישים כאילו ללה מלמדת אותם. היות ואני אוהבת ילדים ואני אומרת להם בכל סוף שיעור שאני אוהבת אותם. אני נהנית ואני שמחה לתת להם הרגשה טובה וכללים לבטיחות בדרכים שהם חלק של החיים.

הזוית האישית

מצדה וחן כרמל: כשנפגשנו בפעם הראשונה עם בינה הרגשנו שיהיו לנו מפגשים מעניינים ומיוחדים, ואכן היו. בינה סיפרה לנו המון על מה שחוותה בילדותה, זה נתן לנו להתקרב יותר אליה ולהוכיר תודה לאנשים המבוגרים יותר שלא יצא לנו מפגש כזה לפני כן בכלל.

בינה: המפגשים החזירו אותי לעבר הרחוק שלי ונתנו לי להיות מרוצה שאני עכשיו בארץ ולא בגולה. יחד עם התלאות שעברתי אני מאושרת שאני בארץ, יש לי משפחה, ילדים, נכדים, נינים. כששואלים את בינה איפה היא גרה? תשובתה היא: שהיא גרה מעל הראש של הילדים שלה.. (גרה קומה מעליהם).