מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא ריקי לוי. נולדתי בתאריך 25.11.52 בארץ ישראל, בעיר אשקלון. אני החמישית מבין ששת אחיי, והראשונה שנולדה בארץ.  ההורים שלי, יונה ורינה, עלו לארץ עם ארבעה ילדים קטנים מפרס. האזור שממנו הגיעו הוא מקום שבו דיברו את השפה הארמית. לכן, אני לא ממש יודעת לדבר בפרסית, ויש לנו מילים מסוימות שלא קיימות בפרסית אלא בארמית.

כשעלו הוריי לארץ, בשלב ראשון הם קיבלו אוהל. לאחר הולדתי, הם עברו לבית מאבן. בבית הזה גדלתי עם אחיי ואחיותיי עד שעליתי לכיתה א'. אחר כך עברנו לבית הקבוע שבו התבגרתי. הבית הזה היה מרווח יותר מהבית הראשון שהיה קטן מאוד.

בבית החדש שלנו היה מעניין, גרנו בבניין בן שמונה בתים בכל בית חמישה ילדים בסך הכל היו ארבעים ילדים בגילאים שונים!

התמונה הראשונה שלי

רוב שעות היום בילינו בחצר עם החברים. שיחקנו יחד בהמון משחקים, וכמובן שהמשחקים לא היו קנויים. לדוגמה: סכין באדמה בוצית, תופסת, הקפות, שלוש מקלות, גולות, חמש אבנים ועוד. אחד הזיכרונות הכי יפים שלי הם השדה מול ביתנו. ממש מול הבניין שלי, היה שדה ענק! אהבתי מאוד לטייל בו ולקטוף מה שגדל בו, פרחי בר אדומים, תותי בר, פיטנגו ועוד…

לאחר סיום לימודיי בתיכון, התגייסתי לצבא בתפקיד חובשת בנחל ים שבסיני.

היום שאני הכי זוכרת, היה היום שבו פגשתי בסבא יוסי. חיכיתי להסעה וראיתי בתחנה חייל יפה יפה. הסתכלנו אחד על השנייה הרבה זמן… הלב שלי דפק ואיפשהו ידעתי שהוא יהיה שלי מבלי שדיברנו אפילו מילה אחת!

אחרי כמה ימים סבא בא אלי לחדר, הכרנו והוא הציע שנהיה חברים, כמובן שהסכמתי ומאז ועד היום אנחנו ביחד. את החתונה שלנו ערכנו בקיבוץ אייל, שם גרנו שנים רבות בבית קטן וחמוד. הבאנו לעולם ארבעה בנים שובבים, השלישי ביניהם הוא אבא שלך, גיל. גרנו, למדנו, עבדנו, ונהנינו בקיבוץ אייל. לאחר שנים רבות, החלטנו שאולי החיים בשותפות לא ממש מתאימים לנו כמו פעם, וחיפשנו משהו אחר. לשמחתנו מצאנו את גבעת אלה ועברנו אליה.

דוד שלך עמית, הגדול מבין בננו, נשאר עד היום בקיבוץ, ומגדל את שלושת בנותיו שם עם שרון אשתו. כך שקיבוץ אייל תמיד נשאר בליבנו.

הזוית האישית

ירדן: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבתא שלי ואני חושב שלא דיברנו ככה אף פעם.