מאגר סיפורי מורשת

שמי עדן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתא שלי, ריטה מיזיקוב.

סבתי ריטה נולדה בשנת 1950 ב- 4 לנובמבר בעיר קייב שבאוקראינה. בת יחידה להוריה, בביתה דיברו רוסית. להורים של סבתי קראו שרה ויעקב, שרה הייתה רופאת ילדים ויעקב היה סגן שר עשיית מזון.

סבתי היתה בקשר מאוד טוב עם אמה והייתה מאוד פתוחה איתה, היא הייתה מספרת לה הכל, על בנים, על בנות, שואלת שאלות ומתייעצת ואימא היתה עוזרת לה ומייעצת לה. סבתי למדה בבית ספר עירוני מספר 17. הייתה להם תלבושת אחידה, הבנות הלכו עם שמלה אפורה. לא היו להם טיולים בבית ספר אבל היו להם תחרויות עם בתי ספר אחרים. בבית הספר למדו הרבה מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, היסטוריה ועוד..

כשסבתי עלתה לכיתה א', בזמנו היו שלוש כיתות שמדברים בהם רוסית והם היו תלמידים יהודים וכיתה אחת אוקראינית. סבתי למדה בכיתה היהודית שמדברת רוסית. כשסבתי ואמה באו להכיר את המורה בכיתה א', הן ראו ברשימה שאין את השם של סבתי. הם נכנסו לשאול את המורה האם היא מכירה את שם המשפחה והמורה אמרה שלא, אבל כשראתה את הפנים של סבתי, הלכה למנהלת וביקשה שיכניסו אותה לכיתה שלה. לאחר מכן פנו לכיתה אחרת, שם המורה יהודיה, ואימא של סבתי מאוד רצתה שסבתי תלמד אצל מורה יהודיה, לכן ביקשו להיות בכיתה שלה. לבסוף סבתי למדה בכיתה הראשונה שפנתה אליה ולמדה בה עד כיתה ג'. בכיתה ד', בגלל שהמון אנשים עברו דירות, העבירו שיהיו שתי כיתות שידברו ברוסית ולא שלוש. בכיתה ד' סבתי עברה ללמוד אצל המורה היהודיה. סבתי היתה תלמידה מצטיינת והמורים אהבו אותה מאוד. היא למדה שם עד כיתה ט' ואז הם עברו דירה והיא עברה לבית ספר אחר. היא עברה לבית ספר חדש בו החליטו לעשות כיתה למצוינים שנקראו "פיונירים" ואחר כך קומוניסטי ולמדה שם. במהלך השנים בבית ספר סבתי אהבה ללכת לחוג דרמה וריקודים ונפגשה עם הרבה חברים וחברות.

לאחר שסיימה את בית הספר סבתי עבדה בתור לבורנטית מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהרים ולאחר מכן למדה באוניברסיטה משבע עד תשע וחצי. לאחר שלוש שנים סבתי עברה לעבוד במפעל מזון במקום אחר.

בשנת 1975 הכירה סבתי את בעלה במסיבה. במהלך המסיבה היא ובעלה רקדו יחד דיברו ולקחו מספרי טלפון, כך התאהבו. בשנת 1978 התחתנו ושנתיים לאחר מכן ילדו את בתם (אמי).

כשסבתי הייתה בת ארבעים היא עלתה יחד עם משפחתה ב- 1 למאי 1990. בעקבות זה שלא שחררו יהודים לטוס לישראל עד שנת 1972, כל היהודים התחילו למכור את ביתם ואת חפציהם, ואז שוב לא שיחררו לטוס עד שנת 1989. בשנת 1990הגיעו לישראל, לעיר נתניה בשעה 10 בבוקר.

כאשר הגיעו לנתניה, הגיעו לבית מלון ליד הים, שמו את כל המזוודות בחדר והלכו לנוח. בשעה שמונה בערב מתווכת דירות דפקה בדלת ואמרה שיש לה בן דוד שמוכר דירה. לאחר מכן הם נסעו עם המתווכת שהראתה להם את הדירה, הם מאוד שמחו ואהבו את הדירה. בבוקר חתמו חוזה והזמינו שתי מוניות מבית המלון כדי שיהיה מקום למזוודות. הם הגיעו לבניין והסתבכו עם מספרי הדירות, אבל לבסוף מצאו את הדירה ומאוד נהנו ממנה.

הם למדו עברית באולפן. סבתי מספרת שבהתחלה היה קשה להתמצא בארץ, צחקו עליהם, עבדו עליהם והם עבדו קשה מאוד כדי להרוויח כסף, אבל אז שכרו דירה, אהבו לחיות פה בארץ ונהנו מאוד. היום סבתי בפנסיה כמה שנים, יש לה הרבה זמן פנוי. היא אוהבת לקרוא ספרים, לצאת לטייל, לראות טלוויזיה, לבשל ולהיפגש איתנו הנכדות.

הזוית האישית

עדן: היה לי מאוד כיף לבוא לסבתא שלי מדי שבוע ולשאול אותה על חייה.

סבתא ריטה: מאוד נהניתי לשתף את סיפוריי עם נכדתי.