מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי רחל קליין ויחד תיעדנו את סיפורה.

סבתא רחל קליין מספרת

נולדתי בארץ, ברמת גן בבית חולים רמת מרפא בתאריך 29/9/1948, להורים טוביה ושושנה. קראו לי אז רחל פלדמן, את השם רחל קיבלתי מאימא של אבא שלי שמעולם לא הכרתי ושם המשפחה היה של אבא.

תינוקת בזרועות אמי

היה לי אח שקראו לו אריק שהיה גדול ממני בארבע וחצי שנים, הוא נולד בשנת 1944 ואני בשנת 1948. דור קודם לא הכרתי, לא היה לי סבא וסבתא לא מצד אמא ולא מצד אבא, אז ככה שאין לי משהו להגיד שהיה לי סבא הייתה לי סבתא וכל אלה, אבל משהו סיפור משפחתי מיוחד באמת ממש לא. משפחה רגילה, אבא אמא שני ילדים הייתה כלבה בבית אבל להגיד משהו מיוחד. הייתה כלבת זאב חמודה שקרו לה דייזי ואחריה הייתה עוד כלבת בוקסר שקראו לה בוקסי. זאת אומרת שאני הרבה שני עם כלבים בבית. את הגן אני לא זוכרת כבר המון שנים אל תשכחי שאני כבר בת 73.

הלכתי עם המשפחה שלי לחופשות בארץ. היינו בבית הבראה בצפת שהייתה שם גם בריכה. בחדר אוכל קיבלנו שקית נייר עם פירות שהייתה לארוחת עשר והיינו אוכלים את זה ליד הבריכה. לחו"ל לא נסעתי לחופשה עם המשפחה.

לאבא היה אוטו. נסענו הרבה לחיפה ותל אביב והיינו אוכלים מדי פעם במסעדות. היו לי חיים טובים יחסית.

 בגן בילדותי

כשהייתי ילדה, אחר הצהריים הייתי משחקת למטה בחצר. היינו מטפסים על עץ. משחקים בג'ולים וגוגואים.

ימי הולדת לא חגגתי כמו שחוגגים היום. את הבת מצווה חגגתי בבית של ההורים שלי שהיה בית גדול והיו בו שלוש קומות וחגגתי על הגג. הזמינו את כל הכיתה וההורים שלי הזמינו קוסם. היה מאוד נחמד והילדים מאוד נהנו. חוץ מזה אני לא זוכרת שחגגתי ימי הולדת. לא בבית ולא בכיתה. כשהייתי ילדה היה פחות כסף לאנשים ולדעתי זו אחת הסיבות שהיו פחות חגיגות של ימי הולדת.

נולדתי וגרתי ברמת גן. כל כמה שנים ההורים עברו לדירה אחרת וגרתי סה"כ בשלוש דירות שונות. כל הילדות שלי הייתה ברמת גן וכשהתחתנתי אז עברתי לגור בתל אביב. אחר כך גרתי הרבה שנים בגבעתיים והיום אני שוב גרה ברמת גן.

כשגרתי בבית האחרון ברמת גן היו לי 6 שכנים. היינו בשכנות מאוד טובה עם כולם ואחת הילדות הייתה איתי באותה הכיתה והיו לי עוד כמה חברות מהבניין.

כשהייתי ילדה לא עבדתי ולא היה מקובל שילדות עושות בייביסיטר. בין כיתה יא' ליב' עבדתי בחופש בבנק לאומי במשך חודש. היה לי מאוד נחמד לעבוד שם. עבדתי עם כסף וגם הייתי צריכה לספור את הכסף. הייתי שם הנערה היחידה והיו מאוד מרוצים ממני. מנהל הסניף רצה שאמשיך לעבוד שם אבל רציתי לסיים 12 שנות לימוד וחזרתי לבית הספר.

השנים בבית הספר

אני זוכרת את כיתה א' שהייתי בכיתה א לבית ספר קראו בית ספר "הגבעה" ואני זוכרת שהייתה ואני אפילו נדמה לי פעם שלחתי לך באחת התמונות שביקשת יש לי תמונה בכיתה א' עם המורה שעומדת לידי כאילו כזה שלום כיתה א'. זה היה בית ספר יסודי למדתי שמה שלוש שנים אחר כך עברנו דירה למקום אחר גם ברמת גן אז היה שמה פתחו שם בית ספר חדש שנקרא "גאולים" ועברתי לבית ספר הזה שקראו לו "גאולים". עכשיו אני זוכרת סיפור שהייתי שגרנו בדירה הראשונה איפה שגרנו שהלכתי לכיתה א אז הייתי חדשה באזור ולא כל כך הכרתי את המקום והלכתי לבית ספר וכשחזרתי כנראה חזרתי מדרך אחרת וטעיתי בדרך והיה לי קשה להגיע הביתה אבל אחר כך שאלתי נדמה לי מישהו ופתאום ראיתי הינה הבית שלי והגעתי הביתה זה אני זוכרת עד היום.

בבית ספר הייתי תלמידה בינונית ולא כל כך אהבתי ללמוד. בתקופה שלי לא היו מחשבים וטלפונים ניידים. לא הייתה טלוויזיה ובקושי היה טלפון בבית. טלוויזיה התחילה בשנת 1969 וההורים שלי קנו טלוויזיה והיה שידור אחד בשבוע. בהתחלה הטלוויזיה הייתה רק שחור לבן ואחרי כמה שנים הייתה טלוויזיה צבעונית.

בבית ספר לא היו לי הרבה שיעורים אבל בחופש הגדול תמיד היו לנו חוברות לעבודה מיוחדות לחופש. חוברת בעברית, חשבון ואנגלית כדי שיהיה לנו מה לעשות בחופש. אני לא זוכרת אם החזרנו את החוברות בסוף החופש ולדעתי אף אחד גם לא בדק אותם.

המקצועות שאהבתי הם חשבון אבל מתמטיקה בתיכון פחות אהבתי. כל הנוסחאות והנעלמים היו לי קשים מדי, אבל התגברתי על זה. בתיכון למדתי שנה אחת ערבית (לקרוא ולכתוב) אבל אני כבר לא זוכרת מזה שום דבר. כשהייתי ילדה לא הייתה חטיבת ביניים. למדו בבית ספר יסודי מכיתה א' עד כיתה ח' ואז הלכו לתיכון. אח"כ למדתי שנתיים בתיכון "אוהל שם" ברמת גן ואחרי זה הייתי שנתיים בבית ספר מקצועי שנקרא אורט. באורט למדתי מזכירות והנהלת חשבונות, כדי להיות מזכירה.

תקופת השירות בצבא

כשסיימתי את הלימודים הלכתי לצבא ובצבא הייתי בתזמורת חיל האוויר. עוד לפני הצבא הלכתי ללמוד בבית ספר למוזיקה בתל אביב שם הכרתי את סבא. היינו חברים כמה שנים ואז התחתנו.

התחלתי לנגן בגיל תשע. לאח שלי היה בר מצווה וקנו לו מתנה אקורדיון. הוא התחיל ללמוד לנגן וגם אני. אחרי כמה שנים עברתי לנגן על חצוצרה. עם החצוצרה הזו התגייסתי גם לצבא והייתי בתזמורת חיל האוויר. סבא היה בצבא לפני גם בתזמורת והיינו בתזמורת ביחד. נסענו להופעות ביחד בכל הבסיסים של חיל האוויר בארץ. שירתי שנתיים סה"כ בצבא.

החלק הכי טוב בחיים היה כשהייתי בצבא. היה לי שירות מאוד מיוחד. הייתי בהופעות בהרבה מאוד בסיסים של הצבא. היו נשפים ואפילו ניגנתי בנשף שהתחלפו רמטכ"לים והצטלמתי עם הרבה מאוד אנשים חשובים. הרגשתי שאני מישהי חשובה והרגשתי מאוד טוב אם זה. זה לא משהו שכל אחד חווה בחיים ואני רואה את זה כמשהו מאוד מיוחד בחיים ובשירות הצבאי. באחד הטקסים גם היה אלוף חיל האוויר. הייתי הבת היחידה בתזמורת ואפילו כמה רמטכ"לים וגם בן גוריון הגיעו ללחוץ לי את היד. באירועים האלה היה גם צלם שצילם אותי לוחצת את היד לכל האנשים החשובים. זה הרגיש לי מאוד מיוחד ומרגש.

 מנגנת בתזמורת – בתמונה בן גוריון ראש ממשלת ישראל אז

בצבא בהתחלה הייתי בטירונות. זה לא היה מאוד נחמד. אחר כך ניגנתי הרבה מאוד עם התזמורת וזה קידם אותי מאוד בתחום המוזיקה והנגינה. נסענו להמון מקומות וחזרנו הביתה בשעות הלילה המאוחרות אחרי כל ההופעות. לא כל אחד זוכה לשירות כזה. ברוב ההופעות ניגנתי מוזיקה של ריקודים. למדתי הרבה מאוד דברים וידעתי טוב את כל הדברים. היו אירועים שמחים והיה מאוד כיף. אני חושבת שהשירות הצבאי שלי לא היה מאוד קל אבל הוא היה מאוד מהנה.

 עם התזמורת בנוכחות משה דיין

באחת מהופעות התזמורת

משפחה וילדים

את סבא הכרתי כשהייתי בערך בת 14-15. התחתנו בשנת 1969. החתונה הייתה בתל אביב באולמי בית ז'בוטינסקי. שלושה חודשים אחרי החתונה נסענו עם להקת ריקודים לסיבוב הופעות של שלושה חודשים באירופה. הגענו אפילו לקנדה ביחד עם להקת ריקודים.

הבן הבכור שלי דני נולד בתאריך 23/12/1970 ואבא שלך נולד בערך חמש שנים אחרי בתאריך 3/10/1975. רצינו שני ילדים. כשדני הבכור נולד גרנו עדיין בתל אביב ואחר כך לפני שאבא נולד עברנו לגבעתיים.

כשהם היו בגן ובבית הספר אז התחלתי לעבוד. בהתחלה עבדתי 4-5 שעות ביום וזה הסתדר לי עם הגידול שלהם ושיכולתי להיות איתם בבית. אז לא היה צהרון, אבל הייתה אפשרות לעבוד פחות שעות.

כשהייתי גדולה והילדים שלי נולדו הייתי בבית ולא עבדתי. הייתי בערך 10 שנים בבית. אחר כך עבדתי בחנות בתל אביב של חברים שמכרה כלים חד פעמיים. עבדתי שם בערך 8 שנים. אחר כך עבדתי בחנות מתנות בתל אביב, אחרי זה עבדתי בחנות עמינח ואחרי זה עבדתי בחנות רהיטים אחרת. יותר מאוחר עבדתי בכמה חנויות בגדים ולפני שש שנים בערך יצאתי לפנסיה.

סיפור מיוחד שרציתי לספר:

כשלאבא היה בר מצווה, דני (האח הגדול של אבא) היה לפני צבא ואני הייתי בגיל 40, נסענו לשלושה שבועות לטיול גדול באירופה. עשינו טיול משפחתי גדול והיינו בהרבה מדינות. היינו באנגליה, צרפת, איטליה ושוויץ. באותה תקופה היה פחות מקובל שמשפחות עושות טיול משפחתי לחו"ל וזה היה מאוד מיוחד וכיף. אני נסעתי עם סבא כמה פעמים רק שנינו אבל זו הייתה הזדמנות מיוחדת ונסענו כל המשפחה לטיול גדול ביחד.

עכשיו

לפני שנתיים הייתי בקורס "מבוא לעיצוב פנים". זה היה קורס של ארבע שעות בשבוע. זה משהו שהרבה מאוד שנים מאוד אהבתי ועכשיו זכיתי להיות בקורס כזה. הקורס היה של חודשיים ונהניתי מאוד. הרבה דברים שסידרתי היום בבית זה בחירות שלי והרבה זה גם מהדברים שלמדתי בקורס או מדברים שאני רואה בעיתון. את כל העיצוב של הבית כלל המנורות, הספות ושאר הדברים זה העיצוב שלי ולא של איזה בעל מקצוע אחר. זה היה משהו ללמוד בשביל הכיף וזה עשה לי ממש טוב.

עכשיו בשנתיים האחרונות החיים הם יותר רגילים וקצת פחות טוב בגלל הקורונה. גם נדבקתי לאחרונה בקורונה אבל לשמחתי עברתי את זה בקלות. סה"כ החיים עכשיו רגילים ואין דברים מיוחדים וחוויות מיוחדות. אמנם בשנים האחרונות נסעתי הרבה לחו"ל עם חברות וביקרתי בהרבה מאוד מקומות אבל לאחרונה אני נוסעת פחות, גם בגלל הגיל וגם בגלל הקורונה. אני חושבת שהיו לי סה"כ חיים טובים ומהנים ואני שמחה עליהם.

מנהג אצלנו במשפחה

אצלנו במשפחה כל שנה כשיום כיפור נגמר ואנחנו עייפים מרכיבה על אופניים אנחנו מוציאים מהמחסן את המוטות, הבדים והסכך ובונים סוכה.

חפץ שעובר אצלנו במשפחה – המצלמה

כשאבא שלי היה יותר קטן הוא קנה מצלמה דיגיטלית. אחרי כמה שנים, כשסבא שלי (אבא של אבא שלי) רצה לנסוע לטיול עם סבתא שלי הוא רצה מצלמה כדי לצלם תמונות בטיול אז הוא ביקש מאבא שלי את המצלמה ואבא שלי נתן לו בשמחה. המצלמה נשארה אצל סבא שלי כמה שנים עד תחילת השנה כשהתחיל הקורס צילום בבית הספר. בשיעור הראשון ביקשו להביא מצלמה אז ביקשתי את המצלמה מסבא שלי. כשהגיע חג סוכות נפגשנו והוא הביא לי את המצלמה.

צילמתי הרבה תמונות יפות במצלמה במסגרת השיעורים בבית הספר וגם בבית.

לאבא שלי יש כמה מצלמות משוכללות והוא צלם ממש טוב. כשהתחילו שיעורי הצילום בבית הספר הוא ניצל את ההזדמנות והסביר לי איך להשתמש במצלמה ואיך לצלם יותר טוב. עכשיו אנחנו מתכננים ללכת לצלם ביחד באיזשהו ערב ולצלם תמונות של מכוניות שנוסעות על הכביש.

הזוית האישית

הנכדה נועה: היה לי מאוד כיף לעבוד על העבודה כי למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא, כמו למשל שהיא פגשה הרבה מנהיגים חשובים כשהיא הייתה בצבא ושהיא הייתה הבת היחידה בתזמורת חיל האוויר שבו היא הייתה. העבודה הייתה גם קשה כי היה צריך להוסיף הרבה דברים לסיפור וכל פעם שינו את הדברים שצריך להוסיף. אני מאוד מרוצה מהתוצאה ואני חושבת שיצא סיפור ממש טוב שיישמר באתר של המוזיאון והדורות הבאים יוכלו להנות ממנו ולקרוא את הסיפור של סבתא רחל.

סבתא רחל: היה לי כיף לעבוד, במסגרת העבודה למדתי לעבוד בצוות הכרתי הרבה אנשים. עבדתי בכמה מקומות עבודה כאשר כל מקום היה שונה מקודמו, בכל אחד מהמקומות העבודה למדתי דברים שונים.