מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל לאה פורצקי (לבית ברגמן), נולדתי בתל אביב בתאריך 22 ביוני 1953 בבית חולים הקריה. אני נקראת על שם סבתי רחל שנכחדה בשואה. ב-18 לאפריל 1958 נולד אחי יהודה שנקרא על שם סבי שנכחד בשואה. אחי יהודה היה נשוי לרונית ז"ל ולהם ארבעה ילדים ושלושה נכדים נכון להיום. הם גרים בבולטימור בארה״ב.

הוריי

אבי מאיר נולד ב-15 במאי 1924 בקימפולונג שברומניה שכיום נקראת בוקובינה. הוא נפטר בט"ו בשבט 2008. אבי עלה לארץ עם הוריו בשנת 1933, באונייה ששמה פולניה. לקח לאונייה ארבעה ימים להגיע לחיפה.

מסמכי הוריי

בגיל 10, בשנת 1935, אבי קיבל שיתוק ילדים. השיתוק התחיל בכאבי ראש וחום גבוה, בהמשך הוא לא יכל ללכת ולאחר שלושה שבועות החלים. בגיל 18 התגייס לצבא הבריטי למשך ארבע שנים, כאשר הבריטים שלטו בארץ. בצה"ל, בזמן מלחמת השחרור היה קצין חימוש והשתתף גם במלחמת ששת הימים. אבי עסק בחשמלאות וסיפק מחממי מים.

אמי חנה נולדה בפולין בתאריך 12 ביולי 1928 בעיר סוסנוביץ ונפטרה ב-23 בינואר 1999. היו לאמי שני אחים ואחות. הם גדלו בבית עשיר וגדול בן שתי קומות והיו להם משרתים ומטפלת. בילדותי, אמי לא סיפרה את שעבר עליה בשואה כי לא רצתה לצער אותי ואת אחי. לאחר מותה של אמי, אחותה מילה סיפרה בפירוט את שעבר על משפחתה בשואה. תיעדנו את סיפור השואה שלה:

בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, כאשר אמי הייתה בת 11, נכנסו הגרמנים לפולין ולקחו את אמי למחנה ריכוז ביחד עם האחים שלה. הוריה של אמי נספו בשואה במחנה ההשמדה באושוויץ. בשנת 1945 שוחררה אמי על ידי הרוסים מן הגטו. אמי חנק'ה עלתה לארץ בשנת 1950.

מאלבום התמונות

דפי תיעוד מיד ושם 

הוריי הכירו במקרה כאשר אבי הלך לביתו של דודי להתחשבן על אספקת מחממי המים. מי שפתחה את הדלת הייתה אמי, ומאחר והייתה אישה יפה, אבי התאהב בה ועשה את כל המאמצים כדי להשיגה ולהתחתן איתה. בספטמבר 1952 הוריי התחתנו.

ילדותי

גדלתי ולמדתי ברמת גן בבית ספר היסודי "המתמיד". בית הספר שכן מול ביתי וכששכחתי משהו בבית, הייתי קוראת לאמי והיא הייתה מביאה לי אותו דרך הגדר. למדתי בתיכון "קלעי" בגבעתיים במגמה ביולוגית. בתיכון היינו מדי סוף שבוע עורכים מסיבות סלוניות ורוקדים ריקודים של שנות השישים.

ממסיבת פורים

משחקים ששיחקנו בילדותי היו קלאס, גומי, הולה הופ, חמש אבנים, מדרכות, קלפים, מלחמה (בקלפים), ארץ עיר, קפיצה בחבל. ניגנתי באקורדיון בכיתות ד'-ה'. תחביביי היו היו איסוף בולים, איסוף מפיות, איסוף זהבים וסריגה.

השירות הצבאי

בשנת 1971 סיימתי את לימודיי בתיכון והתגייסתי לצבא עד 1973. שירתי בחיל האוויר במצפה רמון בתפקיד צפנית (מפענחת כתבי סתר).

בעת שירותי הצבאי

לאחר הצבא למדתי בסמינר למורים לוינסקי ולאחר לימודי לימדתי מדעים בחטיבת הביניים במשך 20 שנים.

איך הכרתי את בעלי יגאל והקמת המשפחה

חברת ילדות שלי עוד מגן הילדים, אתי, שהייתה ידידה של סבא יגאל מתקופת הצבא, פגשה את סבא יגאל ומסרה לו את מספר הטלפון שלי. יגאל התקשר אלי ונפגשנו בביתי ברמת גן, הייתה זו אהבה ממבט ראשון.

לאחר חצי שנה של היכרות סבא יגאל הציע לי נישואין. בתאריך 14 בספטמבר 1976 התקיימה חתונתנו בהרצליה פיתוח, בוילה של ויצ"ו אשר הושכרה לצורך אירועים.

ב-10 במאי 1978, ביום העצמאות ה- 30 למדינתנו, נולדה בתנו הבכורה לימור. לימור גדלה וחונכה בגבעתיים עד לגיוסה לצה"ל. לימור התחתנה עם אבי וכיום היא אימא לנדב, חן ואייל.

לאחר שלוש שנים, ב-10 במאי 1981 נולדה נירית. נירית למדה ביסודי בבית ספר כצנלסון בגבעתיים ובתיכון בבית ספר בן צבי במגמה הכימית. נירית התחתנה עם יוסי וכיום היא אימא לאלון, גיא ולילי.

מימין: המשפחה שהקמתי, משמאל: המשפחה המורחבת

יציאה לגמלאות וחוויותיי כיום

מדי יום אני יוצאת בבוקר למועדון בצהלה בו אני עוסקת בספורט כמו פלדנקרייז, פילאטיס, NIA והתעמלות במים. אני נוהגת ללכת להצגות ולהרצאות, ומתנדבת בפוש – עמותה לקידום ילדים בלימודים. אני מרבה לטוס לחו"ל עם בעלי. ביקרתי לאחרונה באיסלנד, ביוון ההררית – באזור המנזרים התלויים, ובאיחוד האמירויות.

מסר לעתיד

תהיו בני אדם! תגלו סובלנות אחד לשני, תעזרו לזולת ותפסיקו עם האלימות והגזענות. תאהבו ותשמרו על המדינה, כי אין לנו ארץ אחרת.

הזוית האישית

נדב הנכד המתעד: בחרתי לתעד את סבתא בגלל שתמיד עניין אותי לדעת על חייה ועל משפחתה. סבתא כל החיים שומרת עליי, דואגת לי ומטפלת בי ובאחים שלי. עד היום סבתא מכינה לי אוכל טעים כמו ממולאים, עוגות ובחגים גפילטע פיש. היא הסבתא הכי טובה בעולם. בזכות התוכנית למדתי עליה הרבה מאוד דברים חדשים ומעניינים, והתוכנית עזרה לנו להכיר אחד את השני יותר טוב.