מאגר סיפורי מורשת

הנכדה שרה לסאוו מתעדת את סיפור חייה של סבתא רחל יחזקאל

הולדתה

סבתא שלי רחל בת יחזקאל ושמחה ע"ה נולדה בשנת 1932 בעיר ג'והור בהרו,  שהיא בירתה של מדינת ג'והור במלזיה, שבדרום מזרח אסיה, סבתא היא אחת מתוך עשרה ילדים.

בביתה דיברו ערבית, סינית ואנגלית. הוריה נולדו בעיראק, וברחו משם עם קהילה גדולה של יהודים עיראקים שנדדו לסינגפור.

ילדותה

בהיותה תינוקת עברה סבתא להתגורר בסינגפור. וכילדה הוריה שלחו אותה לגור אצל דודה שלה, פרחה. להוריה היו עשרה ילדים ולדודתה לא היו ילדים. באותה תקופה, אם היה במשפחה בן משפחה ללא ילדים, אז משפחה אחרת עם הרבה ילדים היו נותנים להם לגדל את אחד הילדים. בילדותה משפחתה עלתה לארץ לעיר חולון. אבל היא נותרה בסינגפור וגדלה כבת אצל דודתה.

לדודתה פרחה היה בית קטן עם שני חדרים. הדודה הייתה גרה בשכונה של העניים. לקהילה הייתה קופה, שדאגה לחינוך הילדים ולכל הצרכים השונים. באותה תקופה כיבסו ביד, השתמשו בטיטולי בד והיו משחקים עם השכנים. בחוץ היו סוסים ותרנגולים. בית הכנסת היה קרוב לשכונה כדי שאפשר יהיה ללכת אליו ברגל בשבת.

סבתי למדה בבית ספר של נוצרים, אבל היא ידעה שהיא יהודייה, ולא השתתפה בתפילות של הנוצרים. היא גדלה באורח חיים מסורתי, הם התלבשו בצניעות, אכלו כשר ודאגו לשחוט את התרנגולות שקנו בשוק אצל השוחט. הם היו מכשירים את העופות, ממליחים ומנקים את העופות לבד. בנוסף הם הדליקו נרות וכן הם היו מנקים את הבית לפני חג הפסח. אך לא ערכו את ליל הסדר, אבל הם אכלו מצות מכונה בפסח.

זיכרונות ילדות של סבתא

הזיכרון המתוק שלה זה, שלקראת החגים או לפני חתונה הם היו משאילים תכשיטים. הזיכרון הכי מפחיד שלה היה, מתקופת מלחמת עולם השנייה בזמן ההפצצות.

היא אהבה לשחק קלאס, אך בילדותה לא היה זמן לתחביבים, כי היו צריכים לעזור בבית. בשעות הפנאי היו משחקים עם השכנים בחוץ. חברות שכנים גוים שלה היו מאשימים שהיא (היהודים) הרגו את האליל שלהם (מי שהמציא את הנצרות).

בבית ספר הנוצרי בו למדה Methodist givls, למדו את מקצועות: חשבון, אנגלית, היסטוריה ועוד מקצועות. המורה שהכי זכורה לה, היא זאת שהשפילה אותה…. העונשים בבית הספר שלה היו: לנקות חדר שלם עם מברשת שנים או להעתיק כמה פעמים משפט.

הקמת המשפחה

סבתי רחל נישאה בגיל 16. סבתא שלי פגשה את סבי, סבא ניסים, כאשר באחד החלומות היא חלמה שהיא מתחתנת איתו. החופה הייתה בבית הכנסת, והסעודה באולם בסינגפור. היא מספרת שבליל החתונה ירדו הרבה גשמים.

לסבתי היו חמישה ילדים. מתוכם הראשונה נפטרה בילדות. הבכורה נולדה כשסבתי הייתה בת 17 ולצערנו, היא נפטרה בגיל שלוש מאיזה מחלת ילדות, שלא היה חיסון באותה תקופה. לסבתא שלי נולדו עוד ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות, שהצעירה שבהן זאת אמי, יונה.

סבא שלי, ניסים, נפטר בשנת 1979 מהמחלה הידועה, כשאמי הייתה בת 10. סבתא שלי אהבה לשבת שעות להסתכל בטלוויזיה, לעשן ולספר על החיים הקשים שלה. היא נפטרה מהמחלה הידועה בא' בתמוז 1989 כשאמי הייתה בת 18. אמי לא הספיקה להיות לידה בפטירתה, כיוון, שהיא עלתה זמן לא רב לפני כן לארץ, והיא לא הספיקה לחזור.

היום יש לסבתי 13 נכדים, 10 – אני אחי ואחיותיי ועוד שלושה בני דודים שלי וכן 22 נינים, כאשר באופן מפתיע ומרגש מאוד כל הנינים הינם חרדים שומרי תורה ומצוות. ובוודאי מביאים לה הרבה נחת. נכדה אחת ושתי נינות גם קרויות על שמה ולזכרה: אחותי הבכורה רחל לאה, אחיינית שלי מנוחה רחל ובת של בת דודתי מנוחה רחל.

הזוית האישית

הנכדה שרה: התרגשתי לשמוע את סיפור חייה המרתק של סבתא רחל. באופן מפתיע ומרגש מאוד כל הנינים הינם חרדים שומרי תורה ומצוות, ובוודאי מביאים לה הרבה נחת.