מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי שלי עם סבתא רחל כהן 

למה בחרתי בסיפורה של סבתא?

שמי איתן רזפינג'טו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתי, רחל כהן. אני וסבתא תמיד היינו קרובים, בין אם זה בשיחות, בארוחות או במשחקים, תמיד היה לה זמן בשבילי. סבתא תמיד הייתה חמה ואוהבת לכולם, אבל בתקופה האחרונה המשפחה חוותה משבר, סבא אמנון נפטר בחודש אוגוסט האחרון. מותו השפיע בצורה מאוד דרסטית על המשפחה ובעיקר על סבתא, מכיוון שהם היו נשואים כמעט 50 שנה. לאחר מותו לכולם היה מאוד קשה לחזור לשיגרה ולסבתא במיוחד ולכן החלטתי להקדיש את העבודה הזאת לסבתא, כדי שהיא תוכל לראות איזה אדם מיוחד היא.

ילדותה של סבתא רחל

סבתא רחל, היא אימא של אימא שלי, היא נולדה בלוב, בעיר טריפולי בשנת 1948. העיר טריפולי נמצאת בצפון לוב והייתה בה קהילה יהודית גדולה בה היו חיי תרבות עשירים, רשתות בתי ספר יהודיים.

סבתא רחל, הבת של מנטינה וחיים מסילתי. היא הרביעית מבין אחד עשר ילדיהם: האח הבכור חנן, האח השני בנימין, האח השלישי ניסים, סבתא רחל הרביעית, האח החמישי משה, האח השישי הרצל, האח השביעי יהודה, האח השמיני אלברט, האחות התשיעית אסתר, האח העשירי יגאל והאחות הקטנה רוזי. במשפחה של סבתא דיברו ערבית-טריפולטאית ואיטלקית בבית.

בטריפולי נולדו ארבעת הילדים הראשונים והם עלו לארץ בשנת 1949 באונייה גלילה. הם הגיעו לעתלית ומשם עברו למעברת בעפולה, הם גרו במעברה באוהל ובתנאי מחיה קשים, עד לשנת 1952 ואז הם עברו לבית קבע בשכונה "שיכון ממשלתי", שם סבתא שלי, אחיה והוריה גרו בבית קטן עם שני חדרים. במשך השנים נולדו לסבתא עוד שישה אחים ואחות.

סבתא זוכרת, שהיא הייתה בגן ילדים שהמבנה שלו היה צריף ירוק. סבתא והאחים שלה למדו בבית ספר יסודי דתי "אור למאיר", שם למדו  עד כיתה ד' ואז הם עברו למושב נווה ימין שליד כפר סבא. במושב זה נולדה האחות הצעירה רוזי. סבתא המשיכה ללמוד בבית הספר במושב נווה ימין יחד עם ילדי המושב "שדי חמד". סבתא זוכרת שהייתה לה ילדות מאושרת עם משחקי ילדות מחוץ לבית עם האחים והשכנים הם היו כמו משפחה אחת גדולה.

המצב הכלכלי במשפחה לא היה טוב ולכן הם הסתפקו במועט, אבל סבתא הדגישה לי, שלמרות המצב הכלכלי הקשה, היא אף פעם לא הרגישה חוסר באף דבר והיא תמיד נהנת ושמחה בחייה. סבתא סיימה את לימודיה בבית הספר בכיתה ח' ואחר כך היא המשיכה בלמידת מקצוע התפירה בבית ברל.

 סבתא רחל בצעירותה

סבתא פוגשת בסבא ויחד בונים משפחה

אחרי סיום לימודיה בבית הספר, סבתא עבדה במפעל "גיבור" בביקורת איכות. בשנת 1968 סבתא החלה לעבוד במפעל "פרומין" שהיה מפעל לעוגיות ברמת-גן. המפעל היה צמוד למוסך של חברת דן, המקום שסבא עבד בו וכך הם נפגשו והכירו. אחרי שלוש שנים של חברות הם החליטו להתחתן. אחרי החתונה סבתא עברה לגור ברמת-גן עם סבא ועבדה בחנות נעליים "אבנעל".

סבתא ילדה את אמי, לימור בשנת 1972 ודוד נתי נולד בשנת 1973. בשנת 1980 הם עברו לגור בראשון לציון. שם סבתא עבדה יחד עם סבא במינימרקט. לאחר לידת דודי אבי וכשהם עברו לגור בכפר סבא, היא עבדה כעוזרת גננת בגן ילדים מספר שנים. בשנת 1989 סבתא החלה לעבוד בחנות נעליים מאוד מוכרת בכפר סבא "נעלי ורד".

בשנת 2002 סבתא למדה במכללת "המכללה לקוסמטיקה" קוסמטיקה, פדיקור ומניקור. היא מאוד אהבה את התחום. לצערה, היא לא עבדה כקוסמטיקאית, אך היא נהנת להשתמש בידע לעצמה ולסובבים אותה.

המאכל המשפחתי המסורתי במשפחתנו הוא קוסקוס

סבתא ידועה בקוסקוס שהיא מכינה. אין אחד שלא יגיד שהוא הטוב ביותר שאכל. את הקוסקוס הזה מכינים במשפחה של סבתא כבר דורות רבים והדרך בה הוא עובר – מאם לבת. הקוסקוס הזה כל כך מיוחד במשפחה שלנו, גם בזכות הטעם המדהים שלו וגם הסיפור הועבר מדור לדור, גורמים לו להיות מושלם.

 הקוסקוס הכ טוב שיש

סבתא רחל בתקופת הקורונה

בתקופת הקורונה היה לסבתא מאוד קשה, כי היא לא יכלה לראות את הנכדים, היא תיארה את זה כך: "הגעגוע לנכדים והמשפחה יותר קשה מהמחלה עצמה", אך למרות הקושי של התקופה, סבתא דאגה לשמור על קשר בבסיס קבוע עם כל המשפחה והנכדים במיוחד. בתקופת החגים היא לא הייתה מוכנה לוותר על הארוחות המשפחתיות והיא חייבה את כולם להשתתף ב"ארוחות חג מרוחקות". לסבתא רחל, תמיד היה חשוב לדאוג ולשמור על דבקות המשפחה. לאחר כל סגר כולנו, הנכדים, היינו הולכים לסבא וסבתא והיא תמיד הייתה שמחה עד הגג. אחת מהעובדות לגבי סבתא שלי, שאני תמיד הערצתי את האופטימיות שלה – זו דרך חיים בשבילה וגם הקורונה לא הצליחה לשבור את זה.

סבתא בגיל השלישי

בשנת 2004 נולד לסבתא נכדה הראשון, אני – איתן. סבתא מאוד התרגשה כשנולדתי והיא סיפרה שיום לידתי היה בין הימים הטובים ביותר בחייה. כשנתיים לאחר שנולדתי, נולדה לסבתא שלי נכדה נוספת מדוד נתי, לינוי. סבתא סיפרה לנו שהיא קיוותה שיהיו לה גם נכדים וגם נכדות, לכן היא שמחה מאוד שלינוי נולדה. בשנת 2007, נולדה אחותי וסבתא שלי כמו בכל לידה מאוד התרגשה.

בשנת 2014 לאחר הרבה מאוד זמן, נולדה לדוד אבי, בתו אור ובגלל כל ההתרגשות סבא וסבתא טסו לארצות הברית לבקר אותם כחודשיים לאחר לידתה. בשנת 2015 לדוד נתי נולדה בתו השנייה גיל. הייתה שמחה מאוד גדולה בגלל שהמשפחה מאוד התרחבה.

בשנת 2016 לדוד אבי נולדה בתו השנייה, אלה. לצערה הרב של סבתא, הפעם היא לא יכלה לטוס לבקר אותם לאחר לידתה של אלה, בגלל המצב הבריאותי של סבא.

בשנת 2019, נולדה לדוד אבי הבת השלישית – אביב שמה והפעם סבתא לא הייתה מוכנה שלא לראות אותה, אז למרות מצבו הבריאותי של סבא, הם טסו יחדיו לארצות הברית לראות אותה.

אני זוכר שלאורך כל הילדות שלי התלוננתי על כך שאני הבן היחידי, סבתא תמיד ניחמה אותי ואמרה לי משפט, שאני לקחתי אותו איתי עד היום: "תמיד תזכור, שלהיות שונה זה לא בושה, זה להיות מיוחד ואנשים מיוחדים הם הכי טובים" – משפט זה עזר לי להתמודד עם המון קשיים חברתיים שהיו לי בחיים.

סבתא מאוד אוהבת את הנכדים, אבל היא אף פעם לא שוכחת את הכלבים. סבתא מאוד אוהבת את הכלבים שלנו סנופי ובוז'י. סבתא רחל, מאוד אוהבת לבשל והמקום האהוב עליה בבית הוא המטבח, אבל היא החליטה לדבר על תחביב אחר שיש לה שהוא צביעה בחוברות צביעה. סבתא תמיד נהנתה לצבוע חיות, פרחים ורקעים שונים. סבתא צובעת בחוברות כבר המון שנים והיא תמיד הייתה מעולה בצביעת ספרי צביעה ומנדלות, בנוסף היא אוהבת לעבוד בגינה הקהילתית וכמובן את המטבח – לאפות ולבשל , כפי שסיפרתי על הקוסקוס שהיא מכינה בעצמה – הכי טעים שיש.

יש משפט שסבתא שלי כל הזמן ציטטה לנו. זהו תרגום למשפט שאימא שלה הייתה כל הזמן אומרת לה. משפט זה הפך להיות מאין מנטרה בחיי: "מה שאפשר לעשות היום, לא עושים מחר" משפט תמיד נתן לי מוטיבציה להמשיך לעבוד ועזר לי לפתח חריצות.

בשנת 2021 סבא שלי נפטר וסבתא נותרה אלמנה, מאז מותו קשה מאוד לסבתא ולנו, אבל אנחנו מנסים להיות יחדיו כמה שאפשר ולעזור אחד לשני.

תמונות שלי ושל סבתא

אילן יוחסין

הסרטון של סבתא רחל כהן

הזוית האישית

סבתא רחל: אני מאוד שמחתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, כי היא נתנה לי את הזדמנות להיזכר בתקופות בחיים שלי שאני כבר הרבה זמן לא חשבתי עליהם. אני מקווה שהסיפור שלי היה מוצלח ואני מאוד נהניתי מליצור את הסיפור הזה.

איתן: נהנתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי, מכיוון שלקחתי חלק מאוד אקטיבי בהכנה ובתיעוד הסיפור, ואני ממש מקווה שתיעוד הסיפור ישמח את ססתא ויעזור בתקופה הזאת.