סבתא רחל ישורון מספרת
שמי אביה גליקסמן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, רחל ישורון. במסגרת התכנית, אנו מתדות ומעלות אל מאגר המורשת סיפור מחייה של סבתא. וכך סבתא סיפרה לי:
"נולדתי במצרים וקראו לי בשם רשל במקור. שם המשפחה שלנו הוא כהן חדד. לסבא וסבתא מצד אבא קראו שושנה ואליהו, ומצד אימא קראו להם יוסף ורחל.
בשנת 1956 עלינו ממצרים לאיטליה ואחרי שלושה חודשים עלינו לארץ ישראל. כשעליתי לארץ הייתי בת שנה. גרנו במעברת רמלה ויותר מאוחר ההורים שלי גרו בחולון. אנחנו בבית שישה אחים: שתי בנות וארבעה בנים. גרנו בבית קטן מאוד: שני חדרי שינה וסלון עם שישה אחים. סבא וסבתא גרו איתנו והיינו מאושרים מאוד. בלילה הסלון היה הופך להיות חדר השינה של הבנים וסבא, והחדר השני היה חדר השינה של הבנות וסבתא. היינו דתיים שומרי שבת, חגים וכשרות.
כשהיינו ילדים שיחקנו בחורף בבית עם גולות, גוגואים, וחבל ובקיץ הינו משחקים במחבואים, כדור וגומי. כשהגעתי לגיל מצוות לא חגגו בת מצווה כי לא היה נהוג אז. במקום מסיבה גדולה, אימא הייתה מספרת שעכשיו אנחנו לא ילדות אלא נערות, ואבא היה מברך אותנו וחגגנו עם המשפחה – אחים ואחיות.
שירות לאומי לא עשיתי כי למדתי במסגרת של חב"ד, אבל כשהתחלתי לעבוד בהוראה התנדבתי אחר הצהריים עם ילדים במצוקה. בגיל 19 התחלתי לעבוד בהוראה אבל תמיד עבדתי גם בכל מיני עבודות במקביל, גם במשק בית, כדי לעזור להורים שלי.
הכרתי את שאול, בעלי לעתיד, בתל אביב, כשחברה שלי הכירה בינינו. אחרי שהתחתנו גרנו בקריית מלאכי ונולדו לנו חמישה ילדים. ב"ה כולם נשואים כיום ויש לי הרבה נכדים מתוקים שאני מאוד אוהבת. אני נוסעת הרבה לבקר אותם ואוהבת לפנק אותם."
הזוית האישית
אביה הנכדה המתעדת: היה לי ממש מעניין לתעד את סיפורה של סבתא, למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי על המשפחה שלי.
מילון
מעברהמַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”לא להתייאש“”גרנו בבית קטן מאוד: שני חדרי שינה וסלון עם שישה אחים. סבא וסבתא גרו איתנו והיינו מאושרים מאוד“
