מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רחל טובול (כהן לפני הנישואים). נולדתי בשנת 1948 (אני בת 74) בישראל, בבית החולים – "הדסה" בתל אביב. להוריי קראו שרה ומאיר ז"ל. אמי שרה נולדה בארץ ("צברית") ואבי מאיר עלה מתימן. יש לי שני אחים ושמם אביבה ועזריאל, אני הגדולה מביניהם.

בילדותי

למדתי בבית הספר "עציון". נהגתי לשחק במשחקים כגון: גוגואים, גולות, שלושה מקלות ומשחקי כדור למיניהם. חברת ילדות טובה שלי שנשארה בקשר איתי היא אביגיל  ז"ל, איתה נהגתי לבלות יחד וצברנו המון חוויות.

כשהייתי קטנה הייתי ביישנית, אהבתי להתחבא מתחת למיטה כשאנשים באים והם היו מחפשים אותי. אהבתי מאוד ללמוד ותמיד היה לי קשר טוב עם כל המורים. כשהייתי ילדה אהבתי מאוד את חג הפורים ואת יום העצמאות. תמיד אהבתי להתחפש בכל הזדמנות שהייתה לי. אהבתי לטייל בשווקים ולהכיר מקומות ואנשים חדשים.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

הכרתי את בן זוגי יעקב באופן מקרי לחלוטין: ברחוב, כשחיכיתי להסעה. התחתנו בשנת 1978 בחתונה צנועה בקרב חברים טובים ומשפחה. שנה אחרי כן נולדה הבת שלנו הבכורה שרית, 11 חודשים אחר כך נולדה בתי ליה. גידלנו את הילדים בשכונת "מחניים" בתל אביב. במהלך השנים חגגנו יחד את חגי ישראל וכמובן כל אירוע משפחתי שהיה.

לנכדיי קוראים: אדיר, שני, איתי, דורין, ליאור ואגם.

יציאה לגמלאות וחוויותי היום

במשך השנים לא עבדתי אלא גידלתי את הילדים בבית, כך המשכתי לעשות גם בשנים האחרונות. אני נהנית לטפל בנכדים ונותנת את כל כולי למענם, מבחינתי זה הכיף הכי גדול והעזרה הכי גדולה שאני יכולה לתת. אני נהנית מזה שהנכדים אוהבים את האוכל שלי ונהנים ממנו.

תחביבים

בילדותי עסקתי המון בספורט ואהבתי את כל משחקי הכדור למיניהם, בנוסף אהבתי ללכת לקולנוע עם חברות ועד היום אני אוהבת לצפות בטלוויזיה גם בתכנים האהובים עליי אישית וגם בתכנים של הנכדים, וכמובן התחביב העיקרי שלי – הוא השהיה שלי עם הנכדים והזמן איכות איתם.

מסר לדור הצעיר

בראש ובראשונה – להיות אדם ישר, אמין, ובעל יחסי אנוש ותמיד לדאוג לסביבה וכמובן גם לעצמך. תמיד תתמידו בלימודים כי זה מה שיוביל אותכם להצלחה שלכם בהמשך הדרך. תמיד תאהבו ותעריכו את כל מה שיש לכם. והכי חשוב – תמיד תשמרו על עצמכם ועל הקרובים שלכם.

הזוית האישית

שני הנכדה:  נהניתי מהתכנית והתיעוד, היה לי כיף לעבוד עם חברות שלי ולשמוע דעות מכל אחת  על מה לכתוב, איך לסדר את השקופית, ובעיקר נהניתי לשמוע את החוויות של סבתא שלי כשהייתה ילדה.

מעיין ליטל: היה לנו הבנות כיף לעשות את התיעוד של סבתא של שני  יחד בקבוצה משותפת, היה לנו מרתק לשמוע חוויות מפעם ומהיום.