מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל בנימין, נולדתי בתאריך 4.9.1942 בקהיר, מצרים. שם אמי מרים, שם אני משה. הוריי שניהם ילידי מצרים.

בילדותי, חייתי במצרים, הילדות שלי הייתה מהנה מאוד. בבגרותי, גדלתי בבאר יעקב ולמדתי בבית הספר "בית יעקב", בית ספר דתי. יחד עם חבריי הייתי משחקת בחבל, בקלאס, בתופסת ובמשחקים נוספים. היו לי הרבה חברים בשכונה והיינו משחקים יחד בבית הספר וגם לאחר שעות הלימודים.

כאשר הוריי רצו לעלות לארץ ישראל ממצרים, הפלגנו על אונייה ושמה "נגבה" לצרפת תחילה, זאת מאחר שהיו לעולים מחלות רבות ורצו לבדוק אותם קודם בצרפת. הוריי עלו לארץ ישראל בלעדיי ולא יכלו להעלות אותי איתם, מכיוון שהייתה לי אנמיה והייתי צריכה להתחזק. משפחתי חיפשה עבורי משפחה אומנת שתוכל לגדל אותי עד שאוכל להצטרף אליהם בארץ ישראל. המשפחה האומנת שמרה עליי כאילו היו הם הוריי והם היו מאוד נחמדים אליי ולבביים. לאחר שנה וחודשיים, המשפחה האומנת לקחה אותי על אונייה לארץ ישראל והוריי חיכו לי בנמל חיפה.

הייתה לי הסתגלות טובה וקלה לארץ ישראל ולחיים במדינה.כאשר הייתי ילדה בת 14 עזבתי את הלימודים והתחלתי לעסוק בתפירה על מנת לעזור להוריי, שהיו במצב כלכלי קשה. שימשתי תופרת במפעל ואת הכסף שהייתי מקבלת הייתי מביאה להוריי.

סבתי במפעל בו עבדה בתפירה

סבתא כיום

העיסוקים שלי הם לבשל, לטפל בנכדים ולדאוג להם ולשמור עליהם. התחביבים שלי זה לבלות זמן איכות עם משפחתי ועם כל נכדיי, לצחוק איתם ולספר להם סיפורים. כשנכדיי היו קטנים, היה להם חלום לטוס לחו"ל, אז לקחתי אותם יחד איתי ובילינו זמן משותף יחד.

הזוית האישית

יובל הנכד המתעד: המפגש עם סבתא שלי היה מהנה ומלמד מאוד, למדתי המון דברים לעומק שלא ידעתי על סבתא שלי, לא ידעתי שהייתה לה מחלה בילדותה ושהיא עלתה לארץ דרך אונייה. סבתא שלי הייתה מאוד גיבורה בעיני, היא התאמצה והתגברה על קשיים, היא הייתה צריכה להישאר לבד בלי הוריה כי היא הייתה חולה במחלה. לסיכום, ההשתתפות בתכנית הייתה מהנה מאוד ולמדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא שלי.