מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רחל אוסובסקי – מקור גאוותי

אני וסבתי במפגש של הקשר הרב דורי
סבתא עם אחיה יהודה בהר טוב
סבתא אמנית בנשמה

סבתא רחל אוסובסקי נולדה בישראל בהר טוב בתאריך 31.1.1940. הר טוב הייתה מושבה הקרובה לירושלים המוקפת בכפרים ערביים. הם גרו כל המשפחה – הורים, אחים, סבא וסבתא, בדירה אחת.

בגיל 8 במלחמת השחרור הם עברו לתל-אביב- יפו. היות והם היו פליטים, הם נדדו ממקום למקום. סבתא דוברת בולגרית ולאדינו. אביה של סבתא, מנחם, היה חקלאי במושבה הר טוב, אמה עזרה במשק הבית וגידלה את הילדים. האח הגדול יהודה בן בסט ז"ל נפטר בגיל 93. שמואל בן בסט ז"ל, אחיה היקר של סבתא, נהרג בהיותו בן 20 בלבד במלחמת העצמאות.

סבתא מספרת: "בילדותי למדתי בבית ספר קטן של הישוב במושבה הר טוב ולאחר מכן המשכתי ללמוד בתל אביב בתיכון בבית ספר אורט. אני אוהבת אמנות: ציור ופיסול בעיסת נייר. בביתי בחולון ניתן לראות מגוון של עבודות בטכניקות שונות ממגוון זמנים.

עבודות האמנות של סבתא 

תמונה 1

בילדותי היו לנו הרבה כלבים וביניהם דונה וג'ק. תמיד רציתי ללמוד בבית ספר חקלאי אך זה לא התרחש. לצערי, משפחתי התנגדה, אך לפחות הייתי בתנועת השומר הצעיר.

בצבא שירתי בנח"ל, נהניתי מאוד מהשירות ומהיכולת לתרום למדינה. הכרתי את בן הזוג שלי בדרך לבית הספר ובתנועת השומר הצעיר. שמו יצחק אוסובסקי (איצלה), גרנו בתל אביב יפו עם שלושת ילדנו: ניר, מירב וחגית (ז"ל) ומהם יש לי שבעה נכדים.

מהאלבום המשפחתי, מימין: אני בשירות הצבאי, קיבוץ נחשון, משמאל: המשפחה המורחבת

תמונה 2

סדר היום שלי סובב בעיקר סביב נכדיי. להכין את הנכדים גל וניב לבית הספר, לדאוג לאוכל, לכביסה ולפעולות השוטפות בבית. כעת, לאחר שאמו של ניב ז"ל נפטרה בשנת 2015, אני בעצם האם והסבתא של נכדיי גל וניב, שגרים כעת אצלנו בבית.

ניב הנכד מספר על שהותו בבית סבתא: "אני זוכר שהייתי משתמש במנורת מלח שקיבלתי מאמי המשמשת אותי עד היום. בגיל בערך 4 אהבתי לאכול את הפתיתים האדומים של סבתא ואת השניצלים המיוחדים שסבתא מכינה עד היום… סבתא הייתה קוראת לי "ממושי" כשהייתי קטן יותר, הייתי תמיד רוצה תשומת לב וקיבלתי (הייתי מתחפש, רוקד, צוחק וגם מצחיק). היה לי בקיצור "קהל" שמלווה אותי עד עכשיו. 

פלפלים ממולאים של סבתא מאפים מעשה ידיה

תמונה 3

לסבתי תחביבים רבים: ציור, עיסת נייר, בישול, אפיה וטיולים בארץ. מקצתם נראים כאן בסיפור. סבתא מוסיפה: "המאכלים שאני אוהבת הם ירקות ומרקים שאני נהנית להכין ולהאכיל את כל מי שמגיע אלינו."

הזוית האישית

ניב הנכד המתעד: היה כיף ומרגש, למדתי דברים חדשים על סבתא.

סבתא רחל: היה קשה להתמודד ולהיפתח על מנת לספר את הסיפור. בסופו של דבר התמודדתי, הרי לפניכם הסיפור והיה כיף להגיע לבית ספרו של ניב במסגרת התכנית.

מילון

ממושי
כינוי חיבה שסבתא נהגה ועודנה קוראת לי כך...

הַר-טוּב
הַר-טוּב הייתה מושבה בגבול השפלה והרי ירושלים, צפונית ובסמוך לבית שמש של ימינו, אשר פונתה במלחמת העצמאות בליל ה-16 במאי 1948. היישוב היהודי החרים את מושבת המיסיון וכינה אותה "מושבת המסיתים". נחום סוקולוב כתב בספרו "ארץ חמדה": "שם תקעו המסיתים את יתדם וילכדו בחרמם מספר אנשים עברים. חלילה לנו להביא בחשבון את המקום הזה, כי לא לנו הוא". התלהבות המיסיון דעכה כשנוכחו שרק יהודים מעטים המירו את דתם. גם לחץ דעת הקהל על המתיישבים החלה להשפיע, ולקראת 1886 התרוקן המקום מיושביו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני כיום בפועל האם והסבתא של נכדיי גל וניב“

הקשר הרב דורי