מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל לאה פורצקי (לבית ברגמן), נולדתי בתל אביב בשנת 1953 בבית חולים הקריה, אני נקראת על שם סבתי רחל שנכחדה בשואה. ב18 לאפריל 1958 נולד אחי יהודה שנקרא על שם סבי שנכחד בשואה. אחי יהודה נשוי לרונית ולהם ארבעה ילדים ושלושה נכדים נכון להיום. הם גרים בבולטימור בארה״ב.

הוריי

אמי חנה נולדה בפולין בשנת 1928 בעיר ססנוביץ. היו לאמי שני אחים ואחות. הם גדלו בבית עשיר וגדול בן שתי קומות והיו להם משרתים ומטפלת. בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, כאשר אמי הייתה בת 11, נכנסו הגרמנים לפולין ולקחו את אמי למחנה ריכוז ביחד עם אחיה. הוריה של אמי ניספו בשואה במחנה ההשמדה אוושויץ.בשנת 1945 שוחררה אמי על ידי הרוסים מן הגטו. אמי חנק'ה עלתה לארץ בשנת 1950.

אבי מאיר נולד בשנת 1924 ברומניה, הוא עלה לארץ עם הוריו בשנת 1933. בגיל 18 התנדב לצבא הבריטי, כאשר הבריטים שלטו בארץ.

קורות חיי

גדלתי ולמדתי ברמת גן בבית ספר היסודי "המתמיד". בית הספר שכן מול ביתי וכששכחתי משהו בבית, הייתי קוראת לאמי והיא הייתה מביאה לי דרך הגדר. למדתי בתיכון "קלעי" בגבעתיים במגמה ביולוגית. בשנת 1971 סיימתי את לימודיי בתיכון והתגייסתי לצבא. שירתי בחיל האוויר במצפה רמון בתפקיד סודי. לאחר הצבא למדתי בסמינר למורים לוינסקי ולאחר לימודי לימדתי מדעים בחטיבת הביניים במשך 20 שנים.

סבתא כחיילת

משחקים ששיחקנו בילדותי היו קלאס, גומי, הולה הופ, חמש אבנים, מדרכות, קלפים, מלחמה (בקלפים), ארץ עיר, קפיצה בחבל. ניגנתי באקורדיון בכיתות ד'-ה'.

חברת ילדות שלי עוד מגן הילדים, אתי, שהייתה ידידה של סבא יגאל מתקופת הצבא, פגשה את סבא יגאל ומסרה את מספר הטלפון שלי. יגאל התקשר אלי ונפגשנו בביתי ברמת גן, הייתה זו אהבה ממבט ראשון.

יום נישואינו וההזמנה לחתונה 

לאחר חצי שנה של היכרות סבא יגאל הציע לי נישואין. בתאריך 14 בספטמבר 1976 התקיימה חתונתנו בהרצליה פיתוח, בוילה של ויצ"ו אשר הושכרה לצורך אירועים. לאבי היה חשוב שהאורחים ייהנו ועמד על כך שכמות המזון תהיה גדולה. את הקייטרינג ביצעה חברה חדשה שעשתה מאמצים גדולים להרשים את האורחים מתוך ידיעה שכך הם יקבלו אירועים נוספים, ואכן בעקבות חתונתנו הם קיבלו הזמנות לאירועים.

את טכס החופה ערך הרב ד"ר אנסבכר מבית הכנסת איחוד שיבת ציון ברחוב בן יהודה בתל אביב. הייתה זו סגירת מעגל: הרב אנסבכר קידש בשנת 1948 את הוריו של יגאל, ראובן ומרה, ועכשיו אותנו. את ליל הכלולות בילינו במלון הילטון, ואת ירח הדבש במלון לרום באילת, שהיה המלון הכי אופנתי באילת.

בתאריך 10 במאי 1978, ביום העצמאות ה- 30 למדינתנו, נולדה במזל טוב בתנו הבכורה לימור, ילדה נפלאה והיום אימא לשלושה ילדים מקסימים. לימור גדלה וחונכה בגבעתיים עד לגיוסה לצה"ל. בשנת 1990 מדינת ישראל חגגה 42 שנה לקיומה, ואנחנו חגגנו את בת המצווה של לימור ביום העצמאות במלון רמדה, היה זה אירוע נפלא השולחנות קושטו בדגלי ישראל.

מימין: לימור כפעוטה, משמאל: בבת המצווה 

בתאריך 10 במאי 1981 נולדה נירית, ועל כך ברצוני לספר. חמי היה שחקן ברידג' מצטיין וכל יום חוץ משבת היה נוהג לשחק ברידג' במועדון מקצועי. חמי נחשב לשחקן ברמה מאוד גבוהה ורבים רצו לשחק יחד אתו. פרופ' דוד, מנהל מחלקת יולדות בבית החולים בקריה, היה אחד מחבריו לשולחן המשחקים. חמי בקש מפרופסור דוד שיבדוק אותי באופן פרטי. למחרת התייצבתי בקליניקה של הרופא ובמבט מהיר הוא הבחין שמשהו אינו כשורה. הבטן שלי הייתה קטנה ביחס לזמן ההיריון. קיבלתי הפנייה מיידית לבדיקות בבית החולים והחליטו לילד אותי. ביקשנו מהרופא לילד אותי במקום ביום שישי ביום ראשון. הרופא לא התנגד והלידה בניתוח קיסרי הייתה ביום ראשון ה- 10 במאי, והרי זה יום הולדתה של לימור. מאז אנחנו חוגגים את הולדת הבנות באותו תאריך. נירית נולדה במשקל של 1.75 ק"ג ושמו אותה באינקובטור למשך שלושה שבועות.

נירית למדה ביסודי בבית ספר כצנלסון בגבעתיים ובתיכון בבית ספר בן צבי במגמה הכימית. היא למדה באוניברסיטת בן גוריון הנדסת חומרים, שם הכירה את יוסי בעלה לעתיד. נירית ויוסי הם ההורים של גיא אלון ולילי.

עם בנותינו

במהלך השנים הבנות התחתנו ונולדו שישה נכדים. היום אני סבתא במשרה מלאה, עושה בייביסיטר, הסעות לחוגים וחברים, סרטים ופעילויות אחרות ואני נהנית מכל רגע.

תחביביי בעבר היו איסוף בולים, איסוף מפיות, איסוף זהבים, סריגה. תחביביי עם היציאה לגימלאות הם פלדנקרייז, ניה פילאטיס, טיולים והרצאות בנושאים שונים. אני גם מאד אוהבת הצגות. בנוסף אני עוסקת בהתנדבות בפוש – עזרה וטיפוח ילדים המתקשים בקריאה וכתיבה.

הנכדים נדב ,חן ,אלון, גיא, אייל, לילי

מסר לעתיד: אם תשקיע תצליח. חריצות והתמדה תביא להצלחה. אהבת הזולת, עזרה לזולת, שמירה על הסביבה, אהבת הארץ והטבע. חשובים גם נאמנות, יושר, חברות טובה. ומעל לכל: להיות מאושר ולהנות ממה שיש.

הזוית האישית

גיא: למדתי על סבתא דברים חדשים שלא ידעתי. היה מאוד מרגש להיפגש איתה ולכתוב את הסיפור. אני מאחל לה בריאות ואושר ואריכות ימים.

סבתא רחלי: חשוב לי לציין כי נהניתי מאד מהתוכנית הקשר הרב דורי ומהעבודה המשותפת עם גיא נכדי האהוב. והמסור.