מאגר סיפורי מורשת

פרטים אישיים

קוראים לי רות, נולדתי בלימסול בקפריסין, בשנת 1936 למשפחת צירלין, ההורים שלי הגיעו מרוסיה לארץ והמצב הכלכלי היה מאוד רע בארץ אז הם נסעו לקפריסין, אבא שלי היה אגרונום ואמא שלי עקרת בית והיו לי שתי אחיות, רחל שגדולה ממני בשנתיים ואלינורה שקטנה ממני בארבע שנים.

תקופת בית הספר ולימודים

כשהייתי בת 12 הייתי בפנימייה של נזירות ולמדנו שם אנגלית וצרפתית, והנזירות היו ממש נחמדות, ואחר כך עברנו לניקוסיה והייתי בבית ספר רגיל, ולאחר כמה שנים כתבתי במשימת בגרות חיבור וזכיתי במקום הראשון בקפריסין, כשזכיתי אז המכריז צעק "רות זירלה!" "רות זירלה!" ולא הבנתי שזה אני עד שכולם אמרו לי, רותי קוראים לך!

ילדותי

כשהיית בגיל 14 עברנו לניקוסיה, הייתה לנו כלבה בשם דיאנה, וקיץ אחד נסענו לבית הקיץ שלנו בפלאטרס (עיירה בהריי טרודוס) מרחק שלוש וחצי שעות נסיעה מניקוסיה ודיאנה שנשארה לשמור על הבית בניקוסיה בהשגחת השכן. היא הגיעה ברגל אחרינו, לאחר כשבועיים מאז שברחה מניקוסיה.

סבתא רותי ואחיותיה

תחביבים

אני מאוד אהבתי תמיד לסרוג, לקרוא ספרים בספרייה, לנסוע על אופניים ולבקר את החברות שלי, ואני מאוד אהבתי לשחק טניס, עד שפעם אחת נפלתי וקיבלתי מכה ממש חזקה בברך וניתחו אותי. לצערי ניתחו אותי לא טוב וזה שחק את הסחוס שלי ברגל עד היום. היה ניתוח שרציתי לעשות שמתקן את מה שעשו, אבל אמרו לי שזה ניתוח מאוד קשה והוא לא תמיד מצליח ואם הוא לא יצליח, אני בכלל לא אוכל ללכת ואני יהיה חייבת להיות על כיסא גלגלים, אז לקחתי בסוף מקל שיעזור לי.

הזוית האישית

סבתא רותי: "החוויה הייתה מאוד נעימה שאני יכולה לספר דברים נעימים מהילדות שלי, הייתה לי ילדות מאוד טובה וכל מה שרציתי והחוגים שרציתי קיבלתי. המסר שלי לדור הצעיר הוא שצריך להיות מאוד סבלניים וכדאי גם לשמוע את הדעות של אמא ואבא ואנשים מנוסים."

הנכד נדב: "היה מאוד כיף לדבר עם סבתא ולהיות איתה כמו תמיד"