מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי הלל אסולין ואני רוצה לשתף בסיפור של סבתא שלי היקרה.

סבתא רוחמה אסולין מספרת:

נולדתי בשנת 1954 בארץ ישראל בטבריה, השפה המדוברת היא, כמובן, עברית. קראו לי רוחמה כדרא. נקראתי רוחמה על שם סבתי – אם אבי, שם אבי – מאיר ושם אמי – שרה, יש לי שלושה אחים, אבי היה בעל מוסך ואמי הייתה עקרת בית, ערכנו קניות בשוק והשכונה הייתה באווירה מסורתית, אני מתגעגעת לימי הילדות…

זיכרונות

גדלתי בקריית שמואל ברחוב ביאליק בטבריה. בבית היו שלושה חדרים, בישלנו במטבח על גז, התקלחנו באמבטיה והייתה לנו מכונת כביסה. אהבתי לשחק בגינת משחקים ליד הבית, המשחק שהכי אהבתי הוא 5 אבנים,

הזיכרון הכי מתוק שלי הוא ממסיבת בת המצווה שלי שהייתה חגיגה נהדרת…..

יש לי גם זיכרון מפחיד ממלחמת ששת הימים, בה הפחד היה גדול מאוד…

תחביבים

הייתי ילדה שובבה ואהבתי לעשות צמה בשיער. התחביבים שלי היו לאסוף מפיות, המאכל האהוב עלי היה עוף ואורז. בשעות הפנאי הייתי פעילה בתנועת ה"צופים". היו לנו דווקא הרבה ממתקים, החברות שלי היו בעיקר מהכיתה בבית הספר.

לימודים

למדתי בבית הספר "ארליך", השיעורים שלמדנו היו מגוונים – תנ"ך, היסטוריה, חשבון, אנגלית, מוזיקה, חקלאות וספורט, קיבלנו תעודות בסוף השנה, המורה שהכי זכורה לי הייתה המורה רעיה.

עבודה

מקום עבודתי הראשון והאחרון היה בעיריית טבריה, נהניתי מאוד בעבודתי, איחרתי לעיתים נדירות רק במקרים דחופים, בתפקידי הייתי המזכירה של מהנדס העיר טבריה, לא מזמן יצאתי לפנסיה וכיום אני קמה בבוקר ב"ה, מתפללת, מטיילת הרבה ובקשר עם המשפחה שלי.

מנהגים

היינו עושים קידוש יחד בערב שבת ובשבת בבוקר, החגים האהובים עלי: חנוכה, פורים ופסח, חגגנו ימי הולדת עם כל המשפחה המורחבת.

איך הכרתי את סבא?

את סבא הכרתי באירוע משפחתי משותף ב"חוף התכלת". הייתי אז בת 20, התחתנו בבית של ההורים שלי, כשנולד הילד הראשון הייתי בת 21 וסבא היה בן 29. יש לנו שני בנים ובת אחת ועשרה נכדים שיחיו בלעה"ר, אבא של הלל היה שובב בילדותו ותמיד אהוב על הבריות.

שבת וחגים

שולחן השבת שלי יפה ומושקע, אני מכינה סלטים, דגים, עופות, אורז ועוגות, לפעמים הילדים שלי מגיעים עם הנכדים ולפעמים אנחנו לבד בשבת, יש הרבה זמירות שבת ואוירה טובה מאוד.

חג פורים: הלל התחפשה כשהייתה בת שלוש לחיפושית ואני התחפשתי לבובה בגיל הזה. אמי הייתה מכינה אוזני המן, זהו יום שמח עם הרבה שירה, כשהייתי בכיתה ג' הכנו משלוחי מנות לחברות בפעילות כיתתית.

חג הפסח: אנו נוהגים לקנות מצות שמורות, לנקות את הבית באופן יסודי מאוד. אני נהנית מניקיון הבית לכבוד פסח. זה כל כך נחמד שהכול נקי ורענן, אנו אוכלים בליל הסדר כרפס, ביצה, חרוסת ושאר הסימנים.

אז והיום

יש לי עדיין רדיו ישן מאוד, שקיבלתי מההורים שלי. היום הכל הרבה יותר משוכלל והטכנולוגיה התקדמה מאוד. יש לי גם מכונת תפירה ידנית על גלגלים. פעם היינו עושים כמעט הכול בעבודת יד ועבדנו קשה להכין כל דבר. יש לי צמיד של סבתא רבתא, שאמי קיבלה מאימא שלה, קיבלתי את הצמיד בלידה של בני מאיר אבא של הלל, לכן החלטתי לתת אותו במתנה לעליזה כלתי – אימא של הלל.

רגעים של נחת

שהילדים שלי חזרו בתשובה שלמה ועובדים את ה' בשמחה. כל מפגש עם בני משפחתי הוא נחת. כשהנכדים שלי התחילו ללמוד בבית ספר חב"ד מילא אותי בהרבה נחת. כשכולם בריאים ושלמים ושמחים זו הנחת הגדולה ביותר שלי.

הילדים והנכדים שלי הם הפירות שלי, כשאני רואה אותם גדלים, שמחים ומאושרים – אין מאושרת ממני. אני מקווה ומתפללת שימשיכו בדרך שבחרו להם בעבודת ה', כי זוהי האמת והמסורת שלנו.

הזוית האישית

הלל הנכדה: הייתי רוצה לדעת לבשל אוכל טעים כמו סבתא, לעזור לכל מי שצריך ללא תמורה, להיות מסודרת ונקייה, אחראית ומסורה ובעלת לב זהב כמוה. להתמיד בעבודה ובלימודים ולהתקדם בחיים, נהניתי מאוד לעשות את הסיפור עם סבתא, התחדשו לי דברים רבים, שלא ידעתי על סבתא, הקשר שלי עם סבתא התחזק והיא אפילו באה לדבר לפני הכיתה שלי בבית הספר.

סבתא רוחמה: טיפ ניקיון: לשים חומץ בתא של מכונת הכביסה, זה שומר על הבגדים ומנקה את המכונה.

מהניסיון שלי: "תן חיוך הכל לטובה". עצה לחיים: חשוב ללמוד טוב כדי להצליח!