מאגר סיפורי מורשת

הנכדה סיון שאייע מתעדת את הסיפור של סבתא רוזה שאייע, כפי ששמעה מסבתא במפגשים אתה.

סבתי, רוזה שאייע, (אמו של אבי) נולדה בפרס בשנת 1948, להוריה משפחת דרדשתי.

סבתא רוזה למדה בפרס בבית ספר ממשלתי עם תלמידים מוסלמים ופרסים. סבתי עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1964 לפני המהפכה הפרסית.

הקשר בין השלטון הפרסי עם מדינת ישראל היה טוב. ולכן, היא ומשפחתה הגיעו במטוס לישראל בדרך ישירה, בזמן עלייתה היא הייתה בת 17 בערך. כשהם הגיעו לארץ, הם נתקלו בקשיי קליטה, השפה בארץ הייתה זרה להם. סבתי לא ידעה עברית. וגם המנטליות הישראלית הייתה שונה.

מטעם הסוכנות הוצע להם בית בסטנדרט פשוט של עמידר, זו חברה ממשלתית לדיור ציבורי. הם נשאלו איפה הם מעדיפים לגור? בירושלים או ברמלה? ההורים של סבתא ביקשו לגור בעיר, שהכי קרובה לעיר תל אביב, אז הם קיבלו בית ברמלה.

לאחר שהם הסתגלו למקום, סבתי ואחותה הלכו ללמוד עברית באולפן, כדי שהן תוכלנה להתחיל לחפש עבודה שמתאימה להן.  בפועל, סבתי התחילה לעבוד רק אחרי שישה חודשים מאז שהיא סיימה את לימודיה באולפן.

אביה של סבתי היה איש דתי ושומר מצוות, למרות שהם חיו בפרס, שם היהודים אומנם היו דתיים. אבל הם לא הקפידו על כיסוי ראש ועל מנהגים נוספים שהיו מקובלים מחוץ לפרס. אחד המנהגים שקשורים למסורת העדה הה המפגשים המשפחתיים הרבים, שמתקיימים בתדירות קבועה.

כשסבתי הייתה בת 19, היא התחתנה עם סבי שהיה בגיל 21. הם הכירו זה את זה באירוע משותף שבו  הם השתתפו. סבתי ילדה 3 ילדים. יעל, ירון ויאיר. אבא שלי הוא האמצעי באחים.  כיום סבתי עובדת בגן ולומדת להיות פסיכולוגית.

בסבתא רוזה ונכדתה סיון

הזוית האישית

סיון שאייע הנכדה: תודה לך על סבתא על שיתוף סיפור החיים שלך, מאחלת לך הרבה נחת ממני ומכל המשפחה.