מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי רגינה, נולדתי בשנת 1954 בקייב, עיר הבירה של אוקראינה. ההורים שלי נולדו באוקראינה וכך גם אני נולדתי שם. עברתי בגיל 4 חודשים לקרים (חצי אי על הים השחור).

הילדות שלי הייתה מצויינת. אני הייתי הבת הכי גדולה במשפחה, ובמשפחה הייתה עוד ילדה, אחותי הקטנה, שקטנה ממני בשש וחצי שנים. היו לי הרבה חברים בילדותי, ביליתי איתם ושיחקנו הרבה משחקים בחצר. היינו משחקים בבדמינטון, כדורסל, שחמט, דמקה וקלפים.

למדתי בבית ספר גימנסיה עם השכלה מיוחדת, עם לימודים בשפה הגרמנית מכיתה א'. סיימתי את לימודיי עם תעודת בגרות טובה מאוד בשנת 1972, לאחר מכן התקבלתי לאונברסיטה לפקולטה לרפואה בולדיווסטוק (עיר ברוסיה) שזה רחוק מאוד מהעיר שלנו, מכיוון שבאוקראינה לא היה אפשר להתקבל ללימודים כי היינו יהודים (הייתה אנטישמיות). נסעתי ללימודים מהעיר שלי 9,000 קילומטר וחייתי שם לבד בגיל 18 בלי משפחה. הכרתי שם חברים באונברסיטה לפקולטה לרפואה, שלחתי מכתבים להוריי. למכתבים לקח שלושה שבועות להגיע להוריי. אחרי שנה הוריי דרשו שאחזור לקרים ושם המשכתי את לימודיי מהשנה השנייה באוניברסיטה. למרות שהייתי יהודיה, הם קיבלו אותי לבסוף כי היו לי ציונים טובים, ככה קיבלתי דיפלומה ברפואה.

פעם באתי לבקר את חברתי דורה ופגשתי שם את סבא אולג. הייתי בת 21, ואולג היה בן 22. יצאנו והיינו חברים במשך שנתיים, ובשנת 1977, ב-1 ביולי, התחתנו כשהייתי עוד באונברסיטה. עברנו ליבפטוריה (עיר באוקראינה), שם קיבלתי את העבודה הראשונה שלי כרופאת משפחה בבית החולים העירוני בשנת 1978. בשנת 1978 נולד בנינו הראשון ואדים. אחרי שנתיים ושמונה חודשים נולדה בתנו אינה בשנת 1981.

עלייה לישראל

בשנת 1990 בסוף יולי עלינו לארץ ישראל. זה היה מאוד קשה, אינה וואדים עזרו הרבה. עלינו לארץ כשואדים היה בן 12 ואינה הייתה בת 9. תהליך העלייה היה קשה מאוד, לא לקחנו כמעט כלום, כל אחד לקח תיק והשארנו באוקראינה בית, חברים וחתולה. אבל היינו צעירים וחזקים וילדנו לא היו קטנים. אימא שלי, שעלתה ביחד איתנו, לא הייתה מבוגרת מאוד.

בארץ הגענו לקריית מוצקין בעקבות קרובי משפחה שכבר חיו שם שלושה חודשים. למדתי במכינה וכעבור חצי שנה קבלתי רשיון לעסוק ברפואה בארץ. בעלי מצא עבודה ללא שפה אחרי שבועיים בארץ, אבל עם הרבה רצון לפרנס ולהשתלב כמה שיותר מהר. כעבור שלוש שנים עברנו לערד, שם מצאתי עבודה כרופאה בים המלח ובעלי כחשמלאי.

מאז אנחנו חיים בערד – במשך 30 שנה, אינה התחתנה והביאה לנו שלושה נכדים יפים ומקסימים. ואדים התחתן והביא לנו גם שלושה נכדים, גם יפים ומקסימים. אנחנו, הורים וסבתא וסבא גאים ומאושרים.

הזוית האישית

נטע הנכדה המתעדת: לי היה מאוד כיף, מהנה וחווייתי לדבר עם סבתי על הילדות שלה ועל הבגרות שלה. גיליתי עוד הרבה דברים מעניינים ואמיצים ושהיא עשתה בחיים שלה. זאת חוויה בפני עצמה, אני כל כך הייתי גאה על כל הדברים שסבתי עברה ומאוד שמחתי לדעת עוד עליה.