מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה בשם שושנה הפטקה בשנת 1926, בעיירה קוז'מינק שליד לודג'. לסבתא היו ארבעה אחים. משפחתה הייתה משפחה מחסידות גור. סבתא למדה ב"בבית יעקב" והייתה בתנועת נוער "בתיה".

כשהייתה סבתא בת 14, גרמניה הנאצית פלשה לפולין ופרצה מלחמת העולם השנייה. כבר בתחילת המלחמה נלקח אביה של סבתא, והיא לא ראתה אותו עוד. יהודי העיירה הוכנסו לגטו בקוז'מינק, שם התגוררה המשפחה בחדר אחד וסבתא עבדה בתפירת מדים לחיילי הצבא הגרמני. בשלב זה נלקחה אחותה הצעירה של סבתא למחנה חלמנו, וסבתא נשארה עם אימא, אחותה הגדולה ואחיה הצעיר.

בשנת 1943 נלקחו סבתא, אמה ואחיה הקטן ברכבת משא צפופה לכיוון אושוויץ. כשהגיעו לשם  – סבתא שהייתה צעירה ויכולה לעבוד הופרדה מאמה ומאחיה הקטן אותם לא ראתה עוד. מאחר ולא היה עוד מקום באושוויץ באותו הזמן, סבתא ובנות דודותיה ישנו כמה ימים מחוץ לצריפים ולאחר מכן נשלחו למחנה אחר – מחנה הריכוז שטוטהוף, וזאת הסיבה שלסבתא לא היה מספר על היד. עד לסוף המלחמה היו סבתא ושלושת בנות דודותיה – חיה זיסל ולובה – במחנה שטוטהוף, שם עבדו בשדות תפוחי אדמה. לקראת סוף המלחמה ועם הגעת הכוחות הסובייטים, לקחו הנאצים את יהודי המחנה ל"צעדת המוות". סבתא, יחד עם בנות דודותיה שרדה בגבורה גם את הצעדה הנוראית עד לשחרורם על ידי הרוסים.

לאחר המלחמה סבתא עלתה באוניית המעפילים לכיוון נמל חיפה. כאשר הגיעה לחוף נעצרה על ידי הבריטים וכל אנשיה הוגלו לקפריסין. בשנת 1948 הגיעה סבתא לארץ.

בארץ סבתא הגיעה לעיר פתח תקווה שם גר דודה, שמואל מרדכי שרצקי, שם הכירה את סבא נתן. סבא נתן, שגדל בארץ, רצה להתחתן דווקא עם ניצולת שואה בשביל לבנות משפחה חדשה בעם ישראל.

סבא וסבתא התחתנו ועברו לגור בתל אביב ברחוב בזל 38. נולדו להם ארבעה ילדים: מרים, יעל מנחם ומאיר. לסבתי מרים לרנר נולדו שישה ילדים וביניהם אמי היקרה, נחמה דויטש. אני מאושרת ומרגישה שניתנה הזכות לספר את הסיפור של סבתא רבתא שלי ולהמשיך את השושלת המפוארת של משפחתי.

הזוית האישית

טליה המתעדת: לקראת בת המצווה שלי הרחבתי את הידע בנוגע לשורשים שלי מצד אימא שלי ולמדתי על כוחה של סבתא של סבתא שושנה ז"ל שעל שמה אני קרויה. למדתי עד כמה חזק כוח האמונה בה' וגם בכוח הרצון. נהניתי ללמוד עם סבתי מרים ולשמוע מקרוב על אמה.