מאגר סיפורי מורשת

סבא אסף משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתו אופיר. סבא סיפר לאופיר את סיפורה של סבתא רבתא רנה.

המשפחה בה גדלה

סבתא רנה נולדה בקרקוב בפולין למשפחת "זלנפויינד" בשנת 1911, ב-2 בספטמבר. בת לחנה ונחמן היה לה אח בשם רומק ואחות בשם זושקה. משפחה ציונית מסורתית אביה היה פקיד איש משכיל, מאוד אהב לטייל עם ילדיו בטבע, בשדות ולאורך נהר הוויסלה. אביה אמר: "אם יש אלוהים נמצא אותו יותר בטבע מאשר בבית הכנסת". הבית היה בית חם מאוד ומרכז ליהודים בסביבה. אחת מחברותיה אמרה לה: "כשקר לי על הנשמה אני באה להתחמם אצלכם".

פירוש שם המשפחה

"זלנפויינד" פירושו: ידיד נפש. כשפקיד של הקיסר "פרנץ יוזף" דפק בדלת ושאל בפקודת הקיסר "מה שם המשפחה שלכם?" בדיוק באותו רגע כתב אחד הסבים לרבי שלו: "לרבי היקר ידיד הנפש…"  לכן אמר לילדה. תגידי לו ששמנו ידיד נפש והשם והשם מאפיין מאוד את המשחה כולה.

משפחת "זלנפויינד" מימין לשמאול רומק, זושקה ורנה.

ילדות בקרקוב

סבתא רבתא רנה למדה בבית ספר יסודי פולני. היא הייתה מאוד חברותית ומיודדת גם עם הילדות הפולניות וגם עם היהודיות. במשך חייה נתקלה מספר פעמים בתופעות אנטישמיות (שנאת יהודים) מקרה אחד נשאר חרוט בלבה. בסיום השנה של כיתה ד, המורה בקשה מכל התלמידים בכיתה לכתוב את שמות החברות או החברים הטובים ביותר שלהם בצורה אנונימית (בלי לגלות אחד לשני מה הוא כתב). סבתא רבתא רנה קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר אז המורה אמרה שכנראה שיש טעות בספירה וארכה משאל נוסף. גם במשאל זה עדין הכי הרבה תלמידים בחרו בה. המורה החליטה על משאל שלישי והתוצאה הייתה שרנה קיבלה אותו מספר קולות כמו תלמידה אחרת. ובמסיבת הסיום עם ההורים קראו לה ולתלמידה השנייה שזכתה לקבל את הפרס. היא סרבה לקום ואביה לקח את הפרס במקומה. רק בבית סיפרה את העניין ואביה אמר: "אם ההיית מספרת קודם לא ההיתי לוקח את הפרס".

בשנת 1921 (בערך) הבינה בתור ילדה קטנה שמקומה לא בפולין. היא הצטרפה לתנועת נוער יהודית, הייתה מדריכה ויצאה לטיולים ולמחנות עם חניכיה היהודים בהרי הקרפטים.

חזון עלייה לארץ

במשך חייה של רנה היא חוותה עוד גילויי אנטישמיות גם ברחוב וגם ממורים אנטישמים. כל הדברים האלה החינוך בבית, המחנות והאווירה בקרב חבריה היהודים הביאו להחלטה שעל המשפחה לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל. בשנת 1935 אחיה הבכור רומק עזב באמצע לימודי ההנדסה ובה לישראל ראשון מהמשפחה במסווה של ספורטאי למכביה, מיד שינה את שמו ולא חזר יותר לפולין. אחריו באה גם רנה ואחריה זיווה אחותה הקטנה. הוריה לא עלו לארץ כי הגרמנים פלשו לפולין למרות שזאת היה כוונתם.

הכשרה בהרי הקרפטים רנה וחבריה

הכשרה בפתח תיקווה

עם עלייתה לארץ הגיעה לפתח תיקווה. משימתה הראשונה הייתה לעבוד בפרדס. אחרי הליכה ושקיעה בחול העמוק הגיעה רנה לפרדס. תפקידה היה לגזום עצי לימון. מכיוון שלא החזיקה מימיה מזמרה הסתתרה עמוק בתוך עץ הלימון בשביל שלא יראו שהיא לא יודעת לגזום. מנהל העבודה ראה אותה ומיד אמר: "רואים שיש כאן פועלת מנוסה שיודעת שעץ לימון גוזמים מבפנים". כאשר בטעות גזמה ענף ירוק הפועל הערבי שעבד איתה כבר מיד את הענף בחול כדי שהמנהל לא יצעק עליה. בלילה נשלחה להשקיה, לכוון בעזרת טוריה (כלי חפירה) את המים מהתעלה הראשית אל העצים. במהרה נגמר לה הכוח ואז משהו לכך את הטוריה והמשיך בעבודה לתדהמתה גילתה שזה הפרדסן בכבודו ובעצמו כי רצה שלא יגידו שהיהודים לא יודעים לעבוד.  פתח תקווה בראשיתה:

הקמת קיבוץ נווה איתן

בשנת 1938 קיבלה קבוצת עקיבה שטח של "הקרן הקיימת" להקים בו קיבוץ בעמק בית שאן. חברי הקיבוץ התעקשו לקבל שטח הקשה ביותר (חום לוהט ואבק בקיץ, קור ובוץ בחורף) הישוב הוקם בלילה אחד כישוב חומה ומגדל. מסביב היו ערבים שהתנכלו להם והתנאים היו קשים ביותר. הישוב נווה איתן היה מוקף בחומת עץ. שתי לוחות עץ ביניהם חצץ להגן מפני כדורים, במרכז מגדל שמירה עם זרק-אור, החברים השתכנו באהלים והיה צריף ששימש מקום כינוס וחדר אוכל.

דגם חומה ומגדל של נווה איתן בצד ימין סבא אסף שעל ידיו נבנה הדגם

הקמת בית ספר בנווה איתן

מכיוון שרנה למדה בפולין חינוך היא לקחה על עצמה להיות המורה ובפועל לנהל את בית הספר בחיי היום יום. בית הספר הורכב מתלמידי שלושה קיבוצים סמוכים: נווה איתן, כפר רופין ואבוקה. הכול היה  ראשוני. היה צורך לקבוע את שעות הלימוד, שיטת הלימוד ואיזה שיעורים ללמד. בתנאים קשים בכיתות מצריפי עץ וללא תקציבים.

תהלוכת ביקורים בכניסה לנווה איתן  נוטעים עצים בט"ו בשבט

חזרה לפולין

בשנת 1939 נסעה רנה לבקר את הוריה בפולין הכוונה היתה לעלות את ההורים לארץ ישראל בשביל להצטרף לילדיהם. בנתיים כבשו הנאצים את פולין מיד עם כיבוש פולין הם התחילו להתעלל ביהודים. לסבתא  היה דרכון בריטי ובעזרתו הצליחה לשכנע קצין גרמני שהיא בכלל לא שייכת לפולין והקצין הוציא לה צו שהיא מגורשת מתחומי הריך הגרמני ועליה לעזוב תוך 48 שעות. היא הורידה את הטלאי הצהוב ובדרך לא דרך הצליחה לחזור לישראל.

טלאי שרוול של רנה שהיה על כל יהודי בקרקוב ללבוש

אחרי יציאתה לגלמאות

אחרי יציאתה לגמלאות בקשו מרנה לנהל את מחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית. היא השתמשה בניסיונה הרב בטיפול בילדים כדי להפנות ילדים ממשפחות הרוסות לקיבוצים שונים. הבעיות היו להתאים ולשלב לכל ילד את הקיבוץ המתאים לו והקבוצה המתאימה לו ולפי הצרכים היחודיים.

טיפול בילדים עם רקע בעיתי

אחרי מספר שנים רנה חזרה לעבוד בנווה איתן, קיבצה סביבה ילדים מכל הארץ עם רקע של הזנחה, בעיות כלכליות, בעיות נפשיות שנפלטו ממסגרות חינוכיות. הקשיים היו רבים מאוד וגדולים בגלל המשקעים שהילדים הביאו אותם. למרות זאת הצליחה ליצור מהם קבוצה מגובשת, העלתה אותם על דרך המלך והוציאה אותם לחיים חדשים.

רנה בחברת הילדים

השלב האחרון בחייה

בימיה האחרונים נאבקה רנה במחלה קשה אך יחד עם זאת המשכו להגיע עליה הורים ומחנכים רבים לבקש עזרה ועצה בבעיות חינוכיות כדי לנצל את ניסיונה הרב בטיפול בילדים. גם ילדים בגילים שונים שהוצאו, ברחו, נפלטו מכיתות בית הספר הגיעו עליה לבקש מפלט ותמיכה. היא היתה מחלקת להם ספרים,משחקים ותמיכה נפשית. כל זאת למרות מחלתה הקשה. היא תמיד אמרה: "עדיף שהספר יקרע והמישחק יתקלקל אם הילד השתמש בו והוא עודד אותו להצלחה.

בשנת 1983 נפטרה רנה אחרי שהטביעה את חותמה במשך כל חייה על עיצוב החינוך בקיבוץ, בתנועה הקיבוצית, העלאת ילדים על דרך המלך בכל הארץ. זאת תוך התחשבות בשינויים שחלו במדינה ובתנועה הקיבוצית.

המצגת שלנו

הזוית האישית

אסף: נהנתי לעבוד עם אופיר, לחוות את כושר הניתוח ואת ההבנה למצבים שבהם רנה היתה בילדותה. ניסיתי להעביר אליה את תולדות המשפחה ממנה הגיעה ואת האישיות המיוחדת של רנה תוך שילוב עם הקמת המדינה. אני בטוח ששיתוף הפעולה ביננו עזר לנו להבין אחד את השני.

אופיר: למדתי הרבה על סבתא רבתא ועל עלייתה לארץ. מאוד נהנתי לכתוב את הסיפור עם סבא והרגשתי שלימדתי אותו הרבה על שימוש במחשב. בשבילי זה היה זמן כיף עם סבא ואני לא רוצה שיגמר הקשר הרב דורי.