מאגר סיפורי מורשת

הסיפור העצוב הזה קרה לפני שנים רבות ולמדנו עליו רק כשהגיע הזמן לעשות עלייה לישראל. אני חושב שרבים כבר יודעים על התקופות האפלות שהיו בברית המועצות בין השנים 1930 – 1950. הדיקטטור המרושע של רוסיה, יוסף סטלין, כמו כל שאר הדיקטטורים, שלטו לפי חוק הדיקטטורה ארוכת השנים – "הפרד ומשול", תוך שימוש ברשעות ופחד אנושיים. אספר מאוחר יותר איך זה השפיע על המשפחה שלנו.

הכל התחיל כאשר "שערי הברזל" של ברית המועצות נפתחו לרווחה. הגיע הזמן להתכונן לדרך, לעלות לישראל. לפי החוק הקיים בברית המועצות, היה צורך להוכיח שלא נותרו קרובי משפחה מבוגרים שיכולים להיות תלויים בנו כלכלית, לכן היינו צריכים לקבל מהם אישור לעזוב. לכולנו מלבד סבתא רבתא של איתן, ששמה שרה, היו מסמכים כאלה. לשרה נאמר שהיא יכולה להשיג את הנייר הדרוש רק על ידי פנייה לק.ג.ב (המשטרה החשאית של ברית המועצות). לאחר בקשות חוזרות ונשנות, קיבלנו את המסמכים הדרושים ורק אז שרה החליטה לספר לנו את כל הסיפור.

מסמך אישור מהק.ג.ב 

והנה הסיפור: אבא של שרה, ושמו שמעון, גר ועבד בצרפת. אמה של שרה, בשם מאסיה, גרה בעיר קמנץ -פודולסקי שבאוקראינה. בשנת 1920 אביה בא לבקר את קרובי משפחתו, ראה את אמה של שרה, התאהב בה ורצה לקחת אותה לצרפת, אבל מאסיה סירבה משום שלא רצתה לעזוב את ההורים שלה.

מאסיה ושמעון נישאו ונשארו לגור בקמנץ-פודולסקי. נולדו להם שני ילדים, שרה הבכורה והצעיר לזר (אלעזר). בשנת 1937 שרה התכוננה להתחיל ללמוד רפואה. שרה הייתה תלמידה מצטיינת והייתה צריכה לקבל מדליית זהב המעניקה את הזכות להיכנס לפקולטה לרפואה ללא בחינות. הוחלט לשלוח את שרה לקרובי משפחה, שם תוכל להתכונן בשלווה לבחינות הבגרות שלה בבית הספר. אני רוצה לציין שזו הייתה תקופה נוראית בברית המועצות שבה שכן גינה את שכנו, בן יצא נגד אבא ואבא נגד בן, וכל זה התקבל בברכה על ידי השלטונות. השכן של שמעון ומאסיה החליט לתפוס את דירתם וכתב לק.ג.ב. ששמעון הוא מרגל צרפתי. אגב, השכן היה יהודי. מיד לאחר מזה שמעון, מאסיה ולזר נעצרו ונלקחו לכיוון לא ידוע. אז נעלמו עקבותיהם, ועד לשנות ה-90 אף אחד לא ידע מה עלה בגורלם של מאסיה ואליעזר. לגבי אבא שמעון, שרה קיבלה בשנת 1958 הודעה מטעם ממשלת ברה"מ שאבא שלה חף מפשע ונוקה מאשמה לאחר המוות. למרבה המזל שרה לא הייתה בבית באותו זמן וככה ניצלה ממעצר.

באותה תקופה בברה"מ היה כזה פחד, שבבית הספר, כאשר גילו שהוריה של שרה נעצרו, ההנהלה החליטה ששרה לא יכולה לקבל מדליית זהב ומצאו סיבה – כי אין לה ציון מספיק גבוה בביולוגיה מכיתה ו'. שרה דרשה זכות להיבחן ואישרו לה, אבל נתנו רק יום אחד להתכונן. צריך לציין שמנהל בית הספר לא היה בן אדם רע, הוא מינה ועדת בחינה, וכך הצליחה שרה להוכיח שבאמת מגיע לה ציון "מצוין" בנושא זה. שרה קיבלה מדליית זהב והגישה מסמכים למכון לרפואה בקייב. למזלה, רקטור המכון הרפואי התגלה כאדם הגון, הוא עצר אותה כשבזמן הראיון ניסתה לספר על הוריה. הוא לא רצה שהסיפור הזה ייכנס לפרוטוקול ויפריע לשרה להתקבל לפקולטה לרפואה.

עכשיו למהות הסיפור שלנו: למרות כל הקשיים וטרגדיות משפחתיות, שרה הצליחה להגשים את החלום הגדול – היא הייתה רופאת ילדים מאוד מכובדת ומנהלת בית חולים עד לעלייתה לישראל.

יש לציין שבתעודת הפטירה של אימא של מאסיה כתוב כי היא מתה ממיוקרדיטיס (דלקת שריר הלב). סיבה כזו צויינה בדרך כלל כאשר אדם נורה במחנות של סטלין.

הזוית האישית

סבא לאוניד: אנו שמחים מאוד שנפלה לנו הזדמנות להקיר מקרוב גם את הנכד המדהים שלנו וגם לראות באיזה בית ספר הוא לומד. תודה רבה לדפנה על האווירה הנחמדה במפגשים.