מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני סבתא רבתא מאיה, נולדתי בתאריך 15.9.1930 באצ'ינקס שבמזרח סיביר, גדלתי וגרתי בנובוסיבירסק. אני בת לשרה וישראל גרינמן ואחות לשני אחיי, בוריס ומיכאל.

בשנת 1953 נישאתי לבוריס, שהיה מהנדס ראשי בתעשייה הגרעינית של מכון להנדסה אזרחית. בשנת 1955 נולדה בתי הראשונה נטלי ובשנת 1963 נולדה אלה, בתי השנייה. בשנת 1993, מיד אחרי מות בעלי, עליתי לישראל, למקום בו בתי הגדולה ונכדי גרו.

לאחר המהפכה הבולשביקית הוריי איבדו את זכויותיהם האזרחיות והוגלו לסיביר, מה שגרם לכך שלא יכלו לעבוד בעבודה מסודרת כך שחייתי בעוני תמידי. כל שנה היינו עוברים ממקום למקום, עד שבשנת 1937 כשהייתי בת 7, הוחזרו הזכויות האזרחיות למשפחה.

ב-1941 גרמניה הנאצית פלשה לברית המועצות. אבי ואחי הגדול גוייסו לצבא והאח האמצעי הועסק במפעל ליצירת תחמושת. תקופת המלחמה הייתה קשה מאוד, אמי התקשתה לפרנס ולהאכיל, הדרך לבית הספר הייתה מאוד קשה. הייתי הולכת בשלג ונוסעת בקרונות משא ורכבות פחם לבד. סבא אחד שלי מת מרעב בזמן המלחמה ולכן עברנו לגור עם סבי וסבתי בנובוסיבירסק, עיר הבירה של סיביר.

לאחר סיום המלחמה סיימתי את בית הספר והתקבלתי ללימודי רפואה. למה דווקא לימודי רפואה? כי זה היה החלום שלי מכיתה ז' וכל המשפחה ידעה שזה היעוד שלי. בחרתי התמחות לא שגרתית והלימודים היו קשים ואינטנסיביים אך לאחר שבע שנות לימודים והשקעה, סיימתי תואר ברפואה והתמחות בגניקולוגיה, רופאה מיילדת.

עבדתי במקביל בשלושה מקומות עבודה: רופאה מיילדת, גניקולוגית ומרצה לרפואה באוניברסיטה בבית ספר לרפואה. בגיל הפרישה יצאתי לגמלאות בשנת 1985 ולא המשכתי לעבוד עקב סיבות רפואיות. בתקופת הקורונה חליתי פעמיים.

אני מוסרת לכם להיות אסירי תודה לארץ ישראל בה נולדתם, בה אתם לומדים וחיים, ארץ שנותנת לכם אינסוף הזדמנויות.

הזוית האישית

סטפני הנכדה המתעדת: היה מרתק לשמוע את סבתא מספרת על עברה אך היה גם מאתגר לתרגם את הסיפור מרוסית לעברית.