מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי חנקה רוט – ניצולת שואה – היא אישה מדהימה.

אני, איתמר בלט, דור רביעי לשורדי השואה, רוצה להקדיש את הסיפור של משפחתי בתכנית "הקשר הרב דורי" לחנקה רוט, סבתא רבתא שלי ששרדה את השואה והייתה אישה מדהימה ואמיצה.

סבתא רבתא שלי נפטרה בשנת 2016, כשהייתי בן שש. היא הייתה בת 99 במותה. למרות שהייתי צעיר מאוד כשהיא נפטרה ומשנת 2014 חייתי עם משפחתי באוקספורד שבאנגליה, אני זוכר אותה היטב ואנו מרבים להזכירה במפגשים המשפחתיים.

סבתא רבתא חנקה ז"ל

את סיפור חייה אנסה לתאר בעזרת סבתי אירית (אמו של אבי ובתה של סבתא רבתא חנקה).

חנקה לבית פינקלשטיין, נולדה בשנת 1917 בלודג' שבפולין למשפחה חילונית מבוססת. כשהייתה בת שש, עברה עם משפחתה לעיר פוזנן. היה לה אח בשם יורק, צעיר ממנה בשנה, שאותו אהבה מאוד.

פוזנן היא עיר במערב פולין שבעבר הייתה שייכת לגרמניה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוחלט שהעיר תועבר לפולין. רוב תושבי העיר דיברו גרמנית וחנקה למדה בתיכון גרמני ולכן שליטתה בשפה הייתה מושלמת. בשנת 1939 חיו בפוזנן כ-2000 יהודים. במסגרת עבודתי על התיעוד, נדהמתי לגלות שבשנת 2010 (שנת הולדתי) הוכרזה פוזנן כעיר תאומה של רעננה!

סבתא רבתא בפוזנן, 1934

בצעירותה למדה בקונסרבטוריון לנגן בפסנתר ובהיותה בת 16 ניגנה באירוע שבו פגשה את ג'ורג' רוט, שלמד רפואה באוניברסיטת פוזנן ולימים היה לבעלה (סבא רבא שלי).

סבא רבא ג'ורג'

חנקה שלטה בשפות רבות: פולנית, גרמנית, אנגלית, צרפתית וכמובן עברית. לאחר סיום התיכון היא החלה ללמוד באוניברסיטת פוזנן בפקולטה לשפות, אך במהלך השנים, לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, החלו הטרדות אנטישמיות בפוזנן וחנקה נאלצה לעזוב את לימודיה. חנקה הייתה מספרת שעל בנינים ציבוריים רבים בפוזנן היו שלטים: "הכניסה ליהודים וכלבים אסורה". המשפחה עברה להתגורר בוורשה.

כאשר היטלר כבש את פולין בשנת 1939, מצאה המשפחה את עצמה בגטו ורשה. בתקופה זו חנקה וג'ורג' נישאו בגטו בטקס צנוע. החיים בגטו היו קשים מאוד. המשפחות גרו בצפיפות, היה רעב ומחלות. בשנת 1941 נפטר אביה, יוסף, בגטו ממחלת הטיפוס. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה אולם לא הוקמה מצבה על קברו. (במהלך השואה נקברו בבית הקברות רבים מנספי הגטו, חלק גדול מהם בלא מצבה וסימון קבר).

בשנת 1999 – כמעט 60 שנה לאחר מותו, נסעה חנקה עם סבתי אירית לוורשה במטרה להקים מצבה במקום קבורתו. למרבה הצער, למרות ששמו הופיע ברישומי בית הקברות, מקום קבורתו לא נמצא.

סבא רבא ג'ורג' נשלח מהגטו לשמש כרופא במחנה עבודה ליד סוביבור וחנקה התלוותה אליו. בשנת 1943 הם הצליחו בעזרת חברים פולנים להשיג מסמכים מזוייפים (ניירות אריים) ובעזרתם לברוח מהמחנה. ג'ורג' ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים וחנקה הצליחה לחזור לוורשה והחלה לעבוד אצל משפחה פולנית כאומנת לילדה.

בעזרת הניירות האריים המזוייפים חנקה חייתה בוורשה. היא עבדה כאומנת לילדה במשפחה פולנית שלא ידעה את זהותה האמיתית וכמובן חייתה בפחד תמידי שיום אחד זהותה תתגלה. למרבה המזל היא הצליחה לשרוד. אולם משפחתה הענפה לא שרדה. אמה, דודיה ודודותיה הושמדו בטרבלינקה. אחיה האהוב יורק, שהסתתר במחבוא בוורשה, ניסה בשנת 1944 לברוח להונגריה דרך אוקראינה. נסיונו לא צלח ועקבותיו נעלמו. לאחר המלחמה כל מאמציה של חנקה והמשפחה לגלות מה עלה בגורלו לא צלחו. עד יומה האחרון, היא לא הפסיקה לקוות שיום אחד הוא יופיע והם יתאחדו.

מאז בריחתו ממחנה העבודה, ג'ורג' לחם עם הפרטיזנים. באותן השנים, מלבד אחותו היחידה, סופיה, כל משפחתו הענפה הושמדה.

חנקה וג'ורג' התאחדו שוב בתום המלחמה. הם התגוררו בלודג'. ג'ורג' שכאמור היה רופא, השתתף בהקמת בית חולים בקרבת העיר.

סבתא רבתא חנקה בצעירותה

בשנת 1946 נולד בנם, אורי ובשנת 1950 נולדה סבתי, אירית. חייהם השלווים והנוחים הסתיימו בשנת 1953, כאשר ג'ורג' נפטר ממחלה קשה. בן 41 היה במותו. עול הפרנסה נפל על חנקה. היא נאלצה לפרנס את שני ילדיה לבדה והודות לידע שלה בשפות היא עבדה כמתורגמנית במכון הלאומי לקולנוע. מכיון שמקום מושבו של המכון היה בוורשה, חנקה וילדיה עברו להתגורר בוורשה. תפקידו של המכון הלאומי לקולנוע היה לרכוש סרטים מארצות זרות. לצורך כך הוקרנו מדי יום בפני ועדת הרכש מספר סרטים זרים בשפת המקור. חנקה הייתה מתרגמת את הדיאלוגים לשפה הפולנית ומקריאה אותם במהלך ההקרנה, היא תרגמה סרטים מארצות הברית, אנגליה וצרפת. לימים, חנקה נהגה לספר שעקב אהבתה לקולנוע, עבודה זו היוותה עבורה מפלט של כמה שעות ביום מהמציאות הקשה ומהאסון הכבד שפקד את המשפחה. לצורך השלמת הפרנסה, חנקה עסקה מביתה בתרגום של ספרים מהשפות הנ"ל לשפה הפולנית.

בשנים אלה, החל אורי לסבול מהצקות וגילויי אנטישמיות בבית הספר וברגע שהיהודים הורשו לעזוב את פולין (1957), חנקה עלתה עם שני ילדיה לארץ באונייה "צ'רלטון סטאר". (עלייה זו נקראה עליית גומולקה על שם ראש ממשלת פולין באותה תקופה, אשר התיר ליהודי פולין לעזוב את המדינה בתנאי שיעלו לישראל).

ההתאקלמות בארץ לא הייתה קלה. חנקה נאלצה להתמודד עם מציאות קשה וחדשה בארץ לא מוכרת, בעלת מאפיינים שונים מאלו שידעה והכירה בעברה. גם קשיי השפה לא הקלו על התאקלמותה. בתחילה לא היה להם מקום מגורים והם התגוררו אצל קרובת משפחה בחולון. לאחר מכן, חנקה התקבלה לאולפן עם לינה בנתניה ואילו ילדיה, אורי ואירית, נשלחו לפנימייה של עליית הנוער בכפר סבא. לאחר שסיימה את הלימודים באולפן היא עברה להתגורר ברמת אביב, שם היא התגוררה עד יומה האחרון.

חנקה התקבלה לעבודה במחלקת הרכש של משרד הביטחון והצליחה לפרנס בכוחות עצמה את משפחתה. מאחר שמשכורתה הייתה צנועה מאוד, היא נאלצה לעבוד בביתה לאחר סיום העבודה. לצורך השלמת הכנסה, היא נתנה שיעורים פרטיים לתלמידים מתקשים בשפות אנגלית וצרפתית.

בשנת 1965, חנקה ששלטה בגרמנית ברמת שפת אם, נשלחה מטעם משרד הבטחון לעבוד במשלחת הרכש בגרמניה. (בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה, לא היו לישראל יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. ישראל החרימה את גרמניה בגלל מעשי הזוועה שהנאצים ביצעו ביהודים. רק בחלוף 20 שנה, בשנת 1965 החלו היחסים הדיפלומטים). סבתי אירית הצטרפה אליה, אולם מאורי, שהחל את שירותו הצבאי, נבצר להצטרף. השליחות בגרמניה ארכה ארבע שנים ולקראת השליחות, עוברת שמה של חנקה רוט ל"ענת דורות".

בשנת 1969 חזרו חנקה וסבתי לישראל וחנקה המשיכה לעבוד במשרד הביטחון עד צאתה לגמלאות בשנת 1982. לאחר יציאתה לגמלאות, היא טיילה בעולם, שיחקה ברידג', קראה המון, הלכה להצגות וסרטים, וצפתה בטלויזיה באדיקות בתחרויות טניס, ספורט בו "התאהבה" לעת זקנה… סבתי אירית סיפרה לי שהיו פעמים שהיא התקשרה לחנקה במהלך טורניר טניס ששודר בטלויזיה וחנקה אמרה לה: "אחזור אלייך יותר מאוחר, אני צופה בדיוק בגמר ווימבלדון"… על פניו, נראה שסוף סוף חנקה הגיעה אל המנוחה והנחלה.

חנקה בתל אביב

אולם לקראת גיל 82, חנקה החלה להתעוור כתוצאה של מחלת ניוון רשתית. מאישה עצמאית היא הפכה לתלויה בזולת כמעט בכל מעשיה. היה לה מאוד קשה להשלים עם מצבה החדש. למרבה הצער, ראייתה נחלשה בהדרגה. אולם היא לא ויתרה על אהבת הקריאה ובעזרת מכשיר טמ"ס (טלוויזיה במעגל סגור) – מכשיר המאפשר הגדלת הכתוב מכל טקסט, ספר, על ידי צילומו והעברתו למסך מוגדל. למרות הקושי ואי הנוחות, היא לא הפסיקה לקרוא ספרים ולהתעניין בפוליטיקה, באקטואליה ובכל החידושים. כמו כן, למרות שכבר ראתה תמונה מטושטשת בטלויזיה, לא ויתרה על צפייה בחדשות ובתחרויות טניס. היא חייתה באופטימיות שעוד בימיה תמצא התרופה לריפוי עיוורונה. לצערנו, הנס לא התרחש ובשנה האחרונה לחייה היא התעוורה כמעט לגמרי.

לחנקה היה צימאון אינסופי לידע והשכלה והיא בורכה בזכרון מופלא. היא לא הייתה בשלנית מהוללת ולא אהבה במיוחד את עבודות המטבח אך במקום זאת הזינה את המשפחה באהבת הידע והתרבות. היא נשארה צעירה ברוחה כמעט עד יומה האחרון. סבתי אירית קראה לה "אנציקלופדיה מהלכת על שתיים". (כל זה היה לפני המצאת הגוגל…)

חנקה זכתה לאריכות ימים ונפטרה בגיל 99. היא הייתה אימא גאה לשני ילדים, סבתא לארבעה נכדים וסבתא רבתא לעשרה נינים.

הזוית האישית

איתמר: במסע אל עברה של חנקה למדתי שיעור חשוב על כוח רצון, אופטימיות, ערכים, ואומץ. חנקה, סבתא רבתא שלי, הייתה אישה אהובה, מעניינת ומעוררת השראה. אני גאה להיות הנין שלה ואני מאוד שמח שהשתתפתי בתכנית "הקשר הרב הדורי" בו הייתה לי הזדמנות לשמוע מפי סבתי, אירית, על קורות משפחתי ותעד את סבתא רבתא חנקה בכתיבה משותפת.