מאגר סיפורי מורשת

שמי נעה מזרחי, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, המתקיימת בבית ספרי במעלה מכמש. בחרתי לשתף את סיפור העלייה של סבתא רבתא שלי, אסתר לוי.

סבתא רבתא שלי קוראים לה אסתר לוי, היא נולדה בטורקיה בעיר איזמיר בשנת 1933 לבית משפחת שלום. סבתא סיפרה לי שזו עיר הנמל הראשית של טורקיה. זו עיר יפה, השוכנת לחוף מפרץ איזמיר. שם עברה עליה ילדותה ונערותה, כי היא עלתה לארץ ישראל בשנת 1948, כשהייתה נערה בת חמש עשרה.

באיזמיר הייתה תמיד קהילה יהודית גדולה, שהיה לה חופש פעילות וחופש דתי יחסי, כבר במאה ה-17. בקהילה ייסדו בית דפוס עברי, הוציאו עיתונים בעברית ובשפת הלאדינו. היהודים עסקו שם בעיקר במסחר. בימי הפריחה היו באיזמיר כ-40 אלף יהודים, עם השנים, החל מהמאה ה-19, רבים עלו לישראל והיום יש שם קהילה קטנה של כ- 2,000 יהודים.

סבתא רבתא שלי, גם היא עלתה לישראל מאיזמיר, היא עלתה לארץ יחד עם אחותה, הן עלו לארץ בשנת 1948, זו השנה בה הוכרזה ישראל כמדינה. לאחר הכרזת המדינה, ממשלת ישראל עודדה צעירים לבוא ולעלות לארץ, וצעירים רבים מכל רחבי העולם היגיעו לישראל בעליית הנוער. בן גוריון ראש הממשלה הראשון, הבין, שאם הצעירים יעלו לארץ ישראל, בעקבותיהם יגיעו גם ההורים ושאר בני המשפחה.

סבתא רבתא אסתר, היתה בת חמש עשרה כשעלתה לארץ יחד עם אחותה. סבתא סיפרה שהעלייה היתה קשה, כי הם היו צריכים לעזוב הכל מאחוריהן, את בני המשפחה, חברים, משחקים ותנאי חיים טובים…

החלק הקשה ביותר עבורן היה שהן היו צריכות להיפרד מבני המשפחה שלהם, כי כל המשפחה שלהם נשארה בטורקיה ורק שתיהם עלו לארץ ישראל. היא מספרת על התלבטות קשה, מצד אחד, הן ממש רצו לעלות לארץ ישראל, אבל מצד שני, לא רצו לעזוב את המשפחה.

שתי האחיות היגיעו לארץ ישראל בהפלגה, בעליית הנוער, הן שובצו לקיבוץ שנקרא "דורות" שנמצא בנגב. הן היגיעו לקיבוץ דורות, שהיה קיבוץ צעיר, שהוקם בשנת 1941.

מפה התחילה השתלבותן בחיים החדשים בארץ ישראל…. ועל כך עוד יסופר….

כל משתתפי תכנית הקשר הרב דורי השתתפו השנה בסיור בירושלים במנהרות הכותל

הזוית האישית

נעה מזרחי: בחרתי לשתף בסיפור העלייה של סבתא רבתא שלי.