מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייה של סבתא אלגרה שעלתה מיוון לצור משה

סבתא אלגרה היא סבתא של אימא שלי וסבתא רבתא שלי. לסבתא היו שלוש בנות שבעה נכדים ואחד עשר נינים. סבתא נולדה בקסטוריה שביוון שם משפחתה מהבית היה אליהו, שמות הורים שמואל ופרלה (פנינה). היא נולדה בשנת 1917 ונפטרה בגיל 96. היו לסבתא שישה אחים (יוסף, דוד, משה, אסתר, שלום ויצחק), היא הייתה הקטנה מבין האחים. חלק מאחיה של סבתא היו נשואים והיו להם ילדים.

משפחתה של סבתא רבתא בחתונה של אחיה

לסבתא הייתה משפחה גדולה הרבה דודים, ובני דודים. הוריה היו סוחרי פרוות היו להם הרבה חנויות. אבא של סבתא היה מאוד מעורב בעיירה הוא היה גם מלווה כספים לאנשים לכן קראו לו גם בנג'י (בנקאי).

קסטוריה היא עיירה יפיפייה בצפון יוון היא שוכנת ליד אגם גדול ומסביב הרים. לסבתא הייתה ילדות מאושרת הם גרו באזור שהיהודים גרו בו והיו לה הרבה חברות.

סבתא אלגרה עם חברות ביוון

היו שם חיי קהילה מאוד יפים חגגו ביחד (חגים חתונות) היו להם חוגים, סבתא ניגנה בגיטרה, היהודים דיברו בעיקר לדינו בבית הספר למדו יוונית ועברית.

סבתא אלגרה בפורים

הבית שלהם היה בית מאוד גדול ויפה בנוי על שתי קומות ומרתף. במרתף היו שומרים את כל המאכלים שהיו משמרים. היו מכינים ריבות, גבינות, בשר מעושן וחמוצים. היו להם מאכלים מיוחדים בורקס (בשרגבינות), פסטליקו (מאפה פילוס ממולא בתרד גבינות או בשר), כל מני ממולאים, טישפישטי (עוגה מתוקה עם אגוזים), בויקוס (לחמניות גבינה),בורמוליקוס (לביבות) ועוד.

הבית של סבתא אלגרה ביוון

במלחמת העולם השנייה פלשו האיטלקים ליוון והגיעו גם לקסטוריה האיטלקים התייחסו יחסית יפה ליהודים. היהודים לא סבלו כשהאיטלקים היו שם. כל הזמן החברים הגוים הזהירו אותם שכדי שיברחו לפני שהגרמנים יגיעו. פרלה אמא של סבתא לא רצתה לעזוב את המקום כי היו לה שני ילדים בצבא ועד שלא יחזרו היא לא עוזבת לשום מקום. בשנת 1943 שהגרמנים כבשו את יוון האזור עבר לשליטה הגרמנית והיחס ליהודים השתנה והיה גרוע הגרמנים לקחו את כל רכושם ואוצרות שהיו להם.

סבתא מספרת שיום אחד הגיעה אליהם הביתה קצין גרמני בליווי אחד מבני הקהילה ולקחו להם את הרהיטים הקצין הגרמני הצביע על שולחן יפה שהיה להם על כל מיני רהיטים היפים. אימא שלה ניסתה להתנגד, אבל אותו בן אדם מהקהילה שהיה עם הגרמני אמר לה להיות בשקט ולא לדבר. במרץ 1944 נערכה בעיר אקציה ורכזו את כל היהודים במבנה בית הספר. החילים הגרמנים התייחסו אל היהודים ממש רע בזמן שלקחו אותם למעצר בבית ספר, שדדו להם את כל רכושם תכשיטים, זהב וכסף שהיה איתם. לאחר כמה ימים הם העבירו אותם במשאיות לעיר סלוניקי. מסלוניקי נשלחו היהודים למחנה אושוויץ. סבתא אלגרה מספרת מיד שהגיעו לאושוויץ הפרידו אותה מהוריה ומשפחתה. הגרמני כיוון אותה לכיוון אחד ואת הוריה לכיוון אחר סבתא ניסתה להתנגד היא רצתה להישאר עם אימא שלה אבל לא הייתה לה ברירה ונפרדה מהוריה.

הוריה והרבה מבני משפחתה ובני העיר נשלחו למשרפות וגם שתי אחייניות קטנות (לוסיקה ולינט). סבתא וכמה מבנות דודות שלה נשארו בגטו הם היו ארבע בני דודות באותו בביתן שמות בנות הדודות ראשל, רבקה, אלגרה וסבתא אלגרה. סבתא הייתה מאוד חולה במחנה היא אושפזה בבית חולים ומאוד פחדה שאם לא תבריא לא יחזירו אותה לביתן עם בנות דודות שלה. בזכות זה שהם היו ארבע בנות דודות ביחד הן הצליחו לשרוד הן תמכו וחזקו אחת את שנייה התחלקו במזון.

הסבל היה גדול מאוד כמעט ולא נתנו להם אוכל עבדו עבודות קשות סלילת כבישים ודרכים הם פינו אבנים גדולות. בחורף היה מאוד קר היו להם בגדים מינימליים בלי גרביים בלי נעליים. מאושוויץ-בירקנאו הם יצאו לצעדת המוות נתנו להם רק לחם הם סבלו בדרך מקור וצמא סבתא מספרת שהיא הייתה כל כך צמאה שהיא התכופפה לשלולית ושתתה מים מהשלולית המזוהמת. בצעדת המוות כל הדרך הייתה מלא בגויות הרבה לא שרדו את הצעדה הזאת. לקחו אותם למחנה ושמו ברגן בלזן. זה היה המחנה הכי נורא לא היה שם בכלל אוכל והתנאים היו איומים. משם העבירו אותה ואת רבקה לבית חרושת ליצור נשק בגרמניה. שם התייחסו  אליהם יותר יפה ודאגו להם לבגדים ואוכל הם עבדו במשמרות ומשם הן השתחררו על ידי בעלות הברית.

ארבעת בנות הדודות קבעו שאם כולן ישרדו את השואה הן יפגשו מאושוייץ-בירקנאו. ארבעתן נפגשו שם, היה להם מאוד קשה להכיר אחת את השנייה הן היו רזות וחלשות במיוחד דודה אלגרה שהייתה שלד עצמות. חוץ מארבעתן לא שרד אף אחד מבני המשפחה. שלחו אותן משם לבלגיה לשיקום, שם הם היו כחודש וחזרו ליוון. סבתא נסעה לקסטוריה כדי לראות מה נשאר מהבית ואם מישהו נשאר בחיים. כשהגיעה לבית ראתה שגרו שם אנשים אחרים ומרוב פחד ובהלה היא לא שאלה אותם כלום היא פשוט ברחה.

משם אלגרה נסעה לאתונה והצטרפה לקבוצה שתכננו לעלות לארץ. הם היו בהכשרה בכיף סוניון. שני צעירים שהגיעו מישראל העבירו את ההכשרה נשלחו על ידי הפלי"ם הם היו אחרים להכנת אוניית המעפילים חביבה רייך להפלגה לארץ.

האונייה יצאה מכיף סוניון על האונייה היו 462 מעפילים רובם היו מסלוניקי ושני אנשים מקסטוריה. הם הגיעו קרוב לחופי הארץ ב7 ביוני 1944. בלב ים מול חופי הארץ, הבריטים גילו אותם וביקשו מהם לעצור את האונייה, רב החובל ביים תקלה והודיע לבריטים שהאונייה התקלקלה ולא יכולה להמשיך לשוט. הבריטים גררו את האונייה לחופי חיפה והעבירו את המעפילים במשאיות למחנה מעצר בעתלית. בזמן שהעבירו אותם למשאיות הפעילים של הפלי"ם שהיו על אוניה ברחו כדי שהבריטים לא יתפסו אותם.

לסבתא אלגרה היה אח במושב צור משה (יוסף אליהו פפו) הוא היה ממקימי המושב. אח של סבתא עלה לארץ בשנת 1931. הוריה מאוד כעסו עליו, הם לא רצו שיעלה לארץ. הבריטים שאלו אותה לאן היא רוצה להגיע כשתשחרר, היא ביקשה ללכת לאח שלה במושב. אחיה בא לבקר אותה במחנה בעתלית אך לא נתנו לו להיכנס. לאחר מספר שבועות שחררו אותה מהמחנה היא נסעה אליו למושב. היא גרה במושב תקופה מסוימת מצבה הנפשי היה קשה היא בכתה כל הזמן.

יום אחד הגיעה למושב מדריכה חקלאית היא ראתה את סבתא וסיפרה לה שהיא מכירה בחור בולגרי בשם משה מאיו שגר במושב תמרה (רמת צבי) הוא דובר לדינו והיא שאלה אותה אם היא מוכנה להכיר אותו. הם נפגשו ומצאו חן אחד בעיני השנייה. הם התחתנו במושב צור משה במבנה שהיה בית ספר והיום הוא גן ילדים.

סבתא אלגרה וסבא משה לאחר שנישאו

הם עברו לגור ברמת צבי, אך לסבתא היה קשה לגור רחוק מאחיה ולאחר כשנה הם עזבו את רמת צבי וקנו משק במושב צור משה. הבית היה עשוי מחימר ועל החימר היה כיסוי ברזנט. בבית היה חדר אחד ומטבח. לאחר כמה שנים שהבת הקטנה נולדה הם בנו בית חדש. הסוכנות עזרה להם לבנות את הבית ואז הם עברו אליו. בבית היו שני חדרי שינה שירותים ואמבטיה משותפים ומטבח קטן. לאחר שהתבססו כלכלית הם הוסיפו לבית מטבח גדול יותר, סלון חדר אמבטיה ושירותים בנפרד.

לסבתא וסבא נולדו שלוש בנות: פנינה, סבתא אהובה ושולמית (שולי). החיים במושב היו מורכבים, הם עבדו קשה מאוד בחקלאות וגידלו הרבה ירקות: קישואים תותים, מלפפונים, בוטנים, דלועים. בנוסף היו להם מטעים, לול פרגיות ומטילות בקיצור משק לתפארת. סבתא אלגרה הייתה בשלנית נהדרת, היא בישלה רק לפי הזיכרון מהבית ביוון. היא הכינה בצקים מיוחדים היא הייתה מכינה לבד בצק פילו היא הייתה מותחת אותו עד שהיה שקוף לגמרי וממלא במילוים מתוקים ומלוחים הטעמים והריחות היו מושלמים. כל המשפחה עבדה במשק, בקטיף, באיסוף ביצים ובהשקיה.

זכור לסבתא אהובה שבקיץ אבא שלה היה חופר גומות מסביב לעצים הצעירים וכילדים הינו עם צינור גומי משקים את העצים, ממלאים גומה גומה ועד שהגומה תתמלא הינו משחקים עם המים בונים מגדלים מהחול. בשבתות הינו נוסעים עם סוס ועגלה לים. החיים לסבתא אהובה במושב היו טובים ויפים.

סבתא אהובה וסבא דני התחתנו ועברו לגור במושב צור משה נולדו להם שלוש בנות: עינת, מיכל (אימא שלי) וטל.

סבתא אהובה וסבא דני

הזוית האישית

סבתא אהובה: היתה לי זכות גדולה לספר לנכדתי נילי על אימא שלי שעברה תקופות קשות ושמחות. מאד חיכיתי והתרגשתי לפני כל פגישה. התקרבנו יותר בזכות מפגשים אלה. אוהבת אותך מאוד נילי.

נילי הנכדה: החוויה שלי מהמפגשים עם סבתא אהובה הייתה מהנה, למדתי הרבה, הכרתי יותר טוב את סבתא רבתא, אלגרה והשורשים של המשפחה שלי. החוויה הייתה מצחיקה למרות הסיפור העצוב, נהנתי מאוד מהביחד עם סבתא!