מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי שולמית או בקיצור שולה נולדה במרוקו בעיר קזבלנקה בשנת 1954 לאמא חביבה ולסבא יוסף.

בשנת 1960 סבתא עלתה לארץ כשהייתה בת שש . את מסע העלייה שלהם הם עשו באוניה לצרפת ומשם לארץ.

עם הגיעם ארצה קיבלו את פניהם הסוכנות היהודית, חיכו להם אוטובוסים שלקחו אותם לבית שאן. הם התמקמו בעיר בית שאן וסבתא החלה ללמוד בבית הספר ובאולפן למדה עברית.

לימים כשסבתא עברה לתיכון, היא הכירה את סבא ציון ולאחר הצבא הם נישאו, והמשיכו להתגורר בעיר בית שאן, שם משפחתה של סבתא השתנה משולה רווח לשולה ניסים. לסבתא וסבא נולדו חמישה  ילדים שהם הדודים שלי.

את סבא ציון לא הספקתי להכיר הוא נפטר הרבה לפני שנולדתי. לאחר שסבא ציון נפטר סבתא עברה להתגורר בעפולה ולאורך השנים סבתא שולה עבדה כמטפלת בגן ילדים, ולפני כחמש שנים יצאה לפנסיה.

באחת הפעמים שהגעתי לסבתא חיכתה לי קופסא קטנה בסלון שאלתי את סבתא מה יש בקופסא, אבל סבתא לא גילתה לי ואמרה שזאת הפתעה בשבילי. מיד פתחתי את הקופסא וגיליתי את משחק הקוביות, שכל כך רציתי ומפה השם הנוסף של סבתא שולה "סבתא קוביות". סבתא ואני היינו מבקרות בגן החיות ומאכילות את החיות בגזר ומלפפונים. היום כשאני הולכת לבקר את סבתא אנחנו הולכות ביחד לפארק העירוני, ולאחר מכן אנחנו מקנחות בגלידה .

באחד מהביקורים שלי אצל סבתא, נתקלתי בחפץ מאוד מעניין ומנצנץ, ביקשתי מסבתא שתסביר לי מה החפץ הזה.

סבתא הסבירה לי שלחפץ קוראים מכתש ועלי והוא במשפחתנו קרוב לשישים שנה.

את המכתש סבתא קיבלה מאימא שלה לאחר שנפטרה, ולפני כשנה סבתא העבירה את המכתש  לביתה הבכורה רויטל. כשניסיתי להרים את המכתש נתקלתי בהתנגדות קלה, המכתש והעלי ביחד שוקלים כשני קילו וגובהו כחמישה עשר  ס"מ. שאלתי את סבתא למה בדיוק משמש המכתש, וסבתא סיפרה לי שבעבר לא היו מטחנות או בלנדרים  כמו היום וכשהיה צריך לטחון שקדיםאגוזים וכדומה הם היו משתמשים במכתש ועלי.

כשסבתא הייתה ילדה קטנה במרוקו נהוג היה להכין בפסח חרוסת. "יומיים לפני ערב החג היינו מתאספים כל הנכדים, והולכים לבית של סבתא אסתר (סבתא רבה שלי). סבתא הייתה מחלקת לכל הנכדים אגוזים, והיינו מתיישבים על ריצפת המטבח ומפצחים את האגוזים, לאחר שסיימנו לקלף את כל האגוזים היינו מעבירים אותם לסבתא. סבתא הייתה לוקחת חופן אגוזים ומכניסה לכלי, ומתחילה בתהליך ריסוק האגוזים. המכתש והעלי היו משמיעים צלילים כמו של פעמון". שאלתי את סבתא מדוע היא שמרה  על המכתש לאורך כל השנים, וסבתא ענתה שהמכתש הגיע איתם ממרוקו במזוודה כל הדרך באוניה, ונמצא במשפחתנו כבר שלושה דורות, אני מאמינה שהוא יהיה איתנו עוד הרבה שנים וימשיך לעבור מדור לדור במשפחתנו.

המכתש והעלי שעוברים במשפחה

הזווית האישית

עפרי: בעקבות הסיפור של סבתא ,היום אני מכירה הרבה מהתרבות והמנהגים שהיו להם במרוקו, שאת רובם סבתא עדיין מקיימת.

סבתא שולמית: כחלק מהשתתפותי בפרויקט, נזכרתי בבית ילדותי במרוקו, במסורת שהייתה נהוגה שם, ונמשכה גם פה בארץ. שמחתי שניתנה לי ההזדמנות לשתף את נכדתי במסע העלייה שעברנו, ובכלל שיצא לנו לבלות יותר ביחד .