מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפורה מלכה, נולדתי בתאריך 13.1.1957 ברחובות, ישראל. שם אמי חביבה אריה, ילידת ישראל. שם אבי הוא יוסף אריה, יליד תימן. הוריי חיו במושב בישראל ולהם נולדו שמונה ילדים, הם התפרנסו בעיקר מגידול פרות ושיווק חלב לתעשייה, כמו כן עסקו בגידולי ירקות כמו עגבניות ומלפפונים בשדה.

ילדותי

נולדתי במושב שתולים, אני הילדה הבכורה. גדלתי עם שבעה אחים, מהם ארבעה בנים וארבע בנות כולל אני. היה לנו חדר בנפרד לבנות וחדר בנפרד לבנים. אהבנו לשחק בחצר במשחקים כמו חבל, שבע אבנים, קלאס, מחבואים ועוד. היינו משחקים עם ילדי השכונה והכיתה. עזרתי הרבה להוריי בפרנסת המשפחה, בכל חופש יצאתי לעבוד בעבודות שונות כמו מפעלי גלידה ועבודות אריזת תפוזים.

תקופת בית הספר ולימודים

ביוסדי למדתי עד כיתה ו', הייתי ילדה מצטיינת במתמטיקה, אהבתי לצייר בפחם והיו לנו תערוכות שונות בבית הספר שתמיד הייתי משתתפת בהן. לאחר היסודי עברתי לחטיבה, הכרתי חברים חדשים ובית ספר חדש ושם למדתי מקצוע פקידות במגמה. לאחר מכן עליתי לתיכון בכיתה י' ושם למדתי נושאי חשבונאות ועוד.

תקופת הבגרות והנישואים

היינו מתארגנים כל ילדי בית הספר התיכון, יצאנו לפעילויות של הנוער העובד והלומד, היינו משחקים משחקים, עושים טיולים ברחבי הארץ, עוזרים לקשישים ועוזרים למפעלים שקיבלו אותנו ככוח עזר, אהבתי מאוד להיות חלק מהנוער העובד והלומד ולהיות חלק מתנועת נוער. מכל העבודות שעבדתי בהן, הייתי מרוצה כי קיבלתי כסף לביזבוזים לטיולים, להורים שלי לא היה כסף להוצאות מיותרות.

בגיל 20 הכרתי את בעלי, שנה לאחר מכן התחתנו. הבאנו את ילדתנו הראשונה לעולם וקראנו לה על שם סבתא שלי, סימה. באותו תקופה גרנו בתל אביב, שם עבדתי כפקידה בתנועת המושבים ובעלי עבד כנהג מונית. שלוש שנים לאחר הולדת סימה נולד לנו בן וקראנו לו על שם סבא שלי, מוריס. לאחר מכן עברנו לגור בבת ים, שם עבדתי כפקידה במוסך מכוניות. כעבור עשר שנים נולד מאור בני הקטן. תמונה משנת 1996 בבר המצווה של מוריס

בבר מצווה של מאור הבן הצעיר

הילדים גדלו, התגייסו לצבא והתחתנו. סימה הביאה לעולם את שלושת נכדיי: שחר, מעין ואיתי. מוריס הביא לעולם את אלי, שכיום היא בת שנה.

לכבוד גיל 40 עשינו מסיבת יום הולדת ונסענו אני בעלי חברים לארצות הברית לחודש ימים. טיילנו ברחבי ארצות הברית בערים כמו מיאמי, פלורידה, אטלנטיק סיטי, איי הבאמה, אולפני דיסני שבאורלנדו, שיט בספינה ועוד. נהניתי מאוד וזוהי חוויה בלתי נשכחת, אני ממליצה לכל אחד ואחת מכן לעבור שם לטייל שם.

מסר לדור הצעיר

לאחר שסיימתי את לימודיי, בשנות ה- 20 לחיי עבדתי בפקידות בתל אביב וגרתי עם קשישה שהייתה זקוקה לעזרתי. עזרתי לה בעבודות הבית ואירחתי לה לחברה. היא הייתה ניצולת שואה והיא הייתה מספרת לי סיפורים על השואה ועל ילדותה, בנוסף היינו אוכלות ארוחות משותפות ומקשיבות אחת לשנייה. המסר שלי אליכם, כאשר אתם רואים אנשים מבוגרים בודדים – אל תשאירו אותם לבד, תעזרו להם כשהם צריכים בכל דבר ובעיקר תכבדו אותם – "והדרת פני זקן".

כיום סבתא שלי גרה ברמת גן, יש לה שלושה ילדים וארבעה נכדים היא עובדת בבית ספר בחולון כסייעת. כמעט כל יום היא באה אלינו ומכינה לנו אוכל טעים שאנחנו מאוד אוהבים. (שחר הנכדה המתעדת).

הזוית האישית

שחר הנכדה המתעדת: המפגש במסגרת התכנית היה לי מהנה. נהניתי לשמוע מסבתא שלי על עברה ולדבר איתה ורק איתה לבד. למדתי שסבתא שלי גרה עם ניצולת שואה ושהיא התחילה לעבוד כבר שהייתה בגילי. הערך שליווה את סבתא שלי הוא ערך הכבוד והצניעות, היא תמיד הייתה מכבדת את כולם והייתה צנועה. לסיכום, נהניתי מאוד ללמוד דברים חדשים מסבתא שלי ולדבר איתה ושהיא מספרת לי דברים חדשים.

סבתא ציפי: נהניתי לספר את הסיפור שלי לנכדתי, נהניתי מהמפגשים שלנו יחד ומהזמן האיכות שלי ביחד איתה.