מאגר סיפורי מורשת

אני ציפי אשר, נולדתי למשפחת כהןחג'י נורי.

דבורה ואברהם (אגאג'ן) בת אחרונה מתוך חמישה אחים: טובה, ראובן, ניסן וישראל כהן.

נולדתי באפגניסטן בעיר הרט ילדותי בחו"ל תמיד היה שם שמח גדלתי בתוך המשפחה אוהבת, לא היו גנים. למדתי בבית הספר ליהודים. כל ילדי היהודים היו מתאספים בבית הכנסת והמורה היה מלמד כל אחת לפי רמת הקושי שלו כי היו מעט ילדים יהודים בחו"ל לפי שזכור לי. כל הזמן רצינו לעלות לארץ אבל המדינה (אפגניסטן) לא נתנה לנו, היתרי יציאה.

קצת מידע על משפחתי

אבי נולד באפגניסטן אבל גדל בסמרקנד שברוסיה, לאחר זמן מה חזרו לאפגניסטן. אבי התחתן עם דבורה, אמי, ממשפחת אשר.

העבודה של אבי: היהודים חייו חיים טובים, חיי  מסחר אבי עסק ברפואה טבעונית (כמו מספרי הרמב"ם) גידל את כל צמחי המרפא והכין את התרופות לבד. היו לו המון קליינטים יהודים ומוסלמים וטיפל בכולם באהבה רבה. מראשי הממשלה ועד אחרון האנשים הפשוטים. בכולם טיפל באהבה גדולה גם אם היו אנשים שלא יכלו לשלם. אמי הייתה עקרת בית (גידלה את המשפחה).

מקום מגורי: גרנו בשכונה שהיו בה גם יהודים וגם מוסלמים בשכנות טובה. מקומות המפגש של היהודים היה בשמחות (חתונות, בר מצווה, בבתי כנסת) ולהבדיל באזכרות. אבל היה מנהג מאוד יפה ליהודים לחגוג את החגים.

חגים: בחגים היו הולכים ומבקרים אחד את השני ואחרי הארוחה עם המשפחה היו קבוצות חברים הולכים ומבקרים חברים אחרים אוכלים, שותים ושרים שירי חגים ולמחרת החברים שהיו אתמול בביתם יבקרו את מי שביקר אותם אתמול. בחו"ל חוגגים ארבעה ימי חג ובישראל רק יומיים.

השבת שלנו: כל היהודים היו שומרי שבת ובשבתות היינו הולכים לבית הכנסת.אחרי התפילה היינו חוזרים כל אחד לביתו והשולחן היה מלא בכל טוב: דגים, בשר, אורז, תפוחי אדמה ומאכלים מיוחדים.

טיולים: היינו יוצאים לטיולים עם המשפחה וחברים בגנים גדולים או פרדסים שהיו שם בתים. בקיץ היינו מבלים שם במשך שבועות ארוכים ובחול המועד היינו מבלים עם חברים בפארקים ועושים על האש. הילדים היו הולכים לבית הספר והייתה משמעת מאוד חזקה וטובה. היו לומדים את שפת הקודש בבית הספר. היו  מורים פרטיים שלימדו בבית כדי שהילדים לא ילכו וילמדו בבית הספר של גוים וילמדו שם פרסית ואנגלית.

בילויים יומיומיים: היו מספרים לנו סיפורים במיוחד סיפורי תנ"ך או סיפורי עמים שלפעמים נמשך שבוע כל סיפור היינו שומעים מוזיקה רק ברדיו או תקליטים. ובמשך היום במיוחד בקיץ היו כל המשפחה מתגייסים ועושים הכנות לחורף כגון: מכינים ריבות דובדבנים, תפוחים ומשמשים, מיבשים דברים: עגבניות, משמשים, דובדבנים, תפוחים, שזיפים, ומענבים מכינים צימוקים, ומענבים אדומים מכינים יין לחגים, מכינים חמוצים. כל הירקות כי בחורף אין פירות וירקות רבים.

בשמחות משפחתיות: בשמחות משפחתיות כל היהודים היו נפגשים וחוגגים. הנשים והגברים היו יושבים בנפרד (גם היו מזמינים שכנים וחברים גויים).

העלייה לישראל: הייתי בת תשע כשעלינו כל המשפחה לארץ. השערים היו סגורים. במלחמת ששת הימים היה סכנה גדולה מצד המוסלמים הם רצו להרוג את היהודים, המלך שם חיילים על כל בית יהודי במשך שלושה שבועות. לא יצאנו מהבית, היינו במאסר בית עד שנרגעו הרוחות. הממשלה אפשרה ליהודים לצאת.

בתאריך 12.12.1968, ב"ה זכינו לעלות לארץ ישראל. העלייה ערכה כחודש ימים ויצאנו מאפגניסטן לפרס במשאיות ואחר כך 24 שעות ברכבת וגרנו בבית קברות מוסלמי שהיה שם דירות מעבר לכל היהודים שרצו לעלות לארץ ישראל מפרס ואפגניסטן ומכל מקום שרצו לעלות לארץ ישראל. כל אחד היה מכין אוכל לעצמו אוכל, כביסות והגברים עושים את סידורים לעלייה דרך הסוכנות ואז טסנו לארץ ישראל. 7-8 שנים אחרי נישואי הורי נפטרו.

הלימודים בארץ: למדתי בבית ספר יסודי: בית יעקב ובתיכון "בית צעירות" עבדתי בפועל המזרחי 12 שנה בהנהלת חשבונות. בשנים אלה הכרתי את בעלי לוי אשר והתחתנו בשנת: 1979. נולדו לנו שלושה ילדים: אמנון, אבי ואורטל. גרתי בראשון לציון עבדנו וגידלנו את הילדים. בשנת 2020 עברתי לגור ברחובות ליד בתי אורטל, חתני עקיבא הנכדות: אביה, אביטל, ליאל ומיטב. אני עדיין עובדת בבית הספר "מעלה שמעוני".

האירועים המשמעותיים בחיי:

כשעליתי לארץ אחרי שלוש שנים פרצה מלחמת יום הכיפורים, עדיין היינו עולים חדשים. מעולם לא עברתי מלחמות וזו הייתה תקופה קשה מאוד במיוחד לנו כי היינו עולים יחסית חדשים ולא הבנו מה עלינו לעשות כדי להתגונן.

מגפת ההקורונה. כולנו מכירים את ההרגשה הזו להיות פתאום בבית לבד, בחגים, שבתות וקיבלנו החלטה לא פשוטה לעזוב את ראשון לציון גרנו שם כמעט 40 שנה לבוא לגור ברחובות ליד ביתנו ומשפחתה

געגועים להורי: געגוע לאבי  – אבי היה איש יקר ושמח אוהב את החיים ומנצל כל רגע בחיים והמסר אלינו היה לנצל את החיים כי הם קצרים ועוברים מהר בלי להרגיש. געגוע לאמי היקרה – למאכלים שלה, אני מנסה לשחזר ולהכין את המאכלים: גונדי פלוב מש (אורז עם מש), אורז עם צימוקים וגזר וקציצות מטוגנות וכו'.

חפץ יקר: יש לי טבעות ושרשראות ואת פמוטים להדלקת נרות שבת של אמי קיבלה בנדוניה מההורים שלה עשויה מכסף טהור עם השם שלה "דבורה בת אסתר" מדליקים בשמן עם פתילה.

הפמוטים 

תמונה מטיול בבית הספר כעולה חדשה 

בטיול בפארק הלאומי

סבתא ציפי בצעירותה 

הזוית האישית

סבתא ציפי: על הקידמה בין הילדות שלי לבין הילדות של נכדתי, הייתה קפיצה מאוד גדולה וגם למדתי שהיה דברים שבילדותי היו יותר טובים מההווה למשל: המשפחתיות, בילוי ההורים עם הילדים והאחים והאחיות.

הנכדה אביה: איך הילדות הייתה פעם ללא טלפונים ומסכים משחקים במה העבירו את הזמן הפנוי שלהם.