מאגר סיפורי מורשת

שמי פני בן עטר, סבתא של יעל, אני משתתפת עמה בתכנית הקשר הרב דורי השנה ומספרת לה את סיפורי, סיפור שורשי ומשפחתי ויחד תעדנו את סיפורי.

נוולדתי בשנת 1944, נולדתי וגדלתי עד גיל 15 בעיר פאס שבמרוקו. שמות הורי עמרם ומסעודה. לאבי קראו עמרם קסוס, גם הוא נולד במרוקו וגם אמי, שקראו לה מסעודה גם נולדה במרוקו.

באזור שבו גרנו לא הרגשנו את האנטישמיות כלפי היהודים. אבל היו לנו קרובי משפחה בעיראק ובפרעות הפרהוד רצחו את קרוב משפחה שלנו.

הילדות שלי הייתה ילדות מאושרת ומלאת שמחה. גדלתי בעיר פאס שבמרוקו. בילדותי הייתי משחקת עם חברות, במשחקי חוץ כמו: בחבל ובכדור ואני וחברותיי היינו מכינות בובות בעצמנו ונהנות.

החוויות מבית הספר שהשפיעו עליי בהמשך, הם הצניעות שהייתה בחברה ואהבת החינם – אלה שהשפיעו עליי ביותר ולכן לא הרגשתי שום קושי בתהליך ההתאקלמות בארץ.

לא התגייסתי לצבא, אולם מלחמת יום הכיפורים שינתה את חיינו – במלחמת יום הכיפורים איבדתי את בעלי, סבא של יעל, הוא גוייס למילואים במלחמה ונפל בקרב.

 סבא אליהו וסבתא פאני בצעירותם

סבא של יעל – אליהו בן עטר ז"ל

מתוך אתר יזכור

"אליהו, בן יקוט ויהודה, נולד בשנת תרצ"ד (1944) בפס שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ך (1960). הוא היה בן למשפחת רבנים ונצר לרב הקדוש, אור החיים, רבנו חיים בן עטר, הקבור בהר הזיתים. ילדותו של אליהו עברה עליו במרוקו שם סיים את לימודיו בבית-ספר עממי של "אליאנס". את זמנו הפנוי בילה בטיולים בחיק הטבע, נהנה מכל יצור וצמח שנקרו בדרכו, ועוד בהיותו ילד למד את שמותיהם של רוב בעלי-החיים והצמחים ועמד על תכונותיהם. את ידיעותיו הראשונות על ארץ-ישראל שאב מתוך ספר התורה ומפרקי היהדות שלמד במרוקו. אולם את יחסו למדינת היהודים עיצבו אחיו, שעלו במסגרת "עליית הנוער" ושבאו לבקר במרוקו, מארץ-ישראל. הסיפורים על מדינת ישראל ועל חיי היהודים במדינה חופשית משלהם שלהבו את דמיונו, ושאיפתו לעלות ארצה גדלה מיום ליום. אליהו ומשפחתו יצאו את מרוקו בשנת 1960, בדרך לא-חוקית, על כל הסכנות הכרוכות בכך. בארץ נתקלה משפחת בן-עטר בקשיי קליטה ואליהו נאלץ לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה". (מתוך אתר יזכור)

הכרתי את בעלי, אליהו תמיד, כי הוא היה קרוב משפחה שלי. בשנת 1971 התחתנו ועברנו לגור בקריית יובל בירושלים וכעבור כשנה נולד בננו הבכור אריה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי בחודשי הריוני הראשונים. "אליהו וחבריו לחטיבה שירתו אותה עת במעוזים שעל גדת תעלת סואץ, והיו הראשונים שיצאו לבלום את התקפות הצבא המצרי, שחצה את התעלה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרבות הבלימה באזור קנטרה, נפגע אליהו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל".

בתנו נטלי נולדה לאחר נופלו, בעת שהיה עדיין בחזקת נעדר. יהי זיכרו מבורך לעד!!

אני חוגגת את החגים בדרך כלל יחד עם ילדי ונכדי, אבל אנו חוגגים את החגים בלי סבא אלי, שנפל במלחמת יום הכיפורים. בחג הפסח אנו משתמשים במגש הכסף, שעובר בירושה במשפחתנו, בכל ליל הסדר מעבירים אותו, בקריאת ההגדה של "בבילו יצאנו ממצרים" – בבהילות יצאנו מארץ מצרים.

במהלך כל השנים עבדתי באוניברסיטה כ – 35 שנה וזו הייתה תקופה מקסימה ונהנתי מאוד מעבודתי. מאז שיצאתי לגמלאות הייתי מאוד עסוקה בחיי חברה וחיי משפחה בנסיעות, באירוח וחוגים.

החלום שלי ומה שאני מאחלת לכולנו זה בריאות טובה לכל הקרובים לי.

הזוית האישית

סבתא פאני: המפגש והשיחה איתך, נכדתי, פתחו לי את התאבון לשבת ולדבר איתך עוד ועוד…

הנכדה יעל: היה לי כיף לי לדבר עם סבתא שלי ולהכיר אותה יותר, שמחתי לשמוע על סבא שלי אליהו על גבורתו במלחמה, הסבא שלא הכרתי. למדתי המון דברים שלא ידעתי לפני ואני שמחה שדיברנו.