מאגר סיפורי מורשת

אנו: הראל יאיר אור טום ושילה, תלמידי כיתה ה2 בבית הספר נגבה בראשון לציון.

במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי אנחנו מתעדים את הסיפור של: פנינה שריג סבתא של הראל חכים מצד אימו.

פנינה מספרת על בית ההורים

אני בת בכורה למשפחת ציפרמן. הורי ברטה ואלכסנדר.  יש לי אחות צעירה ממני בארבע שנים  ושמה אריאלה.

עלייה לארץ וההתיישבות 

הורי, ששרדו את השואה במלחמת העולם השנייה עלו לישראל מרומניה. אבי אלכסנדר, עלה בשנת 1947 והוא בן 23 בלבד על גבי ספינת מעפילים "עצמאות", ספינה  בלתי לגאלית (ללא אשרת עליה מהאנגלים). על ספינה זו עלו כ 15000 נפשות מקהילת יהודי רומניה שברחו בתום מלחמת העולם השניה בדרכם לישראל דאז שנקראה בפי האנגלים פלסטינה. הם לא זכו לרדת בחופי הארץ ואולצו  ע"י חיל הים האנגלי לשוט לקפריסין, שם שהו במעצר כשנה וחצי באוהלים עד להכרזת העצמאות שלנו ב 1948.

עץ המשפחה שלנו

החיים בארץ ישראל 

אבי אלכסנדר ואחיו הצעיר דוד עלו יחד, בתחילה גרו בחיפה ואח"כ עברו לגור בצריפים של חברי קיבוץ רביבים שעברו הכשרה בראשון לציון. כיום השכונה נקראת שכונת רביבים.

התקופה הייתה תקופת צנע, קנו מצרכים בתלושי מזון והסתפקו במועט. התחבורה היחידה שלהם היתה אופניים. הם עבדו על טרקטור בעבודות עפר לסלילת כבישים ודרכים בנגב. ואח"כ אלכסנדר הצטרף לצה"ל והפך לטבח ולמדריך לבישול בחיל ההדרכה והמזון.

אימי, ברטה עלתה לארץ בשנת 1951 מרומניה עם הוריה שהתאחדו עם בנם ראובן שהיה בין מקימי קיבוץ נירעם.

הוא עבר לגור בראשון לציון בשכונת רביבים עם רעייתו בדירת חדר ובמחסן שבחצר התאכסנו הוריו ואחותו. בחורף הגשם דלף ובקיץ היה חום בלתי נסבל.

סבא רבא אלכסנדר התאהב בסבתא רבא ברטה והם נישאו. ברטה היתה תופרת ומעצבת אופנה מאוד מוכשרת והיתה לימים מוכרת מאוד בראשון לציון.

הזוג הצעיר עבר לגור בבית אבן כורכר ששימש בשנת 1890 כאורווה ואסם לבעלי חיים של הבילויים. הבית היה חלק ממבנים נוספים שבמרכזם היתה חצר גדולה משותפת.

הבית היה ממוקם במרכז העיר מול בית הכנסת הגדול ובכיכר המייסדים. סבתא פנינה נולדה שם וזוכרת את צלצול הפעמון שהיה מבשר על כניסת השבת. היתה רצה לבית הכנסת לפגוש את סבא שלה.

חלק מהבית נשאר ושוחזר וכיום מהווה חלק ממוזיאון ראשון לציון.

ההורים של פנינה ברטה ואלכסנדר

סבא שלי היה פחח במקצועו ובאותם ימים עשה דליים, גיגיות מיכלים לחלב ועוד. לי שהייתי נכדתו הכין דגם של תנור אפייה כפי שהיה ברומניה עם סירים ותבניות אפייה. משחק ייחודי ומיוחד ששימש אותי בילדותי, את בנותי ונכדי. כיום התנור נתרם על ידי למוזיאון של ראשון ומוצג שם בגאווה עם שם סבי היוצר ולזכרו.

עוד אני זוכרת שהבית היה רק חדר אחד גדול ובו היה שולחן אוכל, מיטה להורים, כורסא נפתחת למיטה שזו היתה מיטתי ומיטת תינוק לאחותי. מאוד אהבתי את החיים במקום בחצר בין עצי האקליפטוס. באחד הימים חברה מהגן הגיעה לבקר ולשחק איתי ושאלה היכן החדר שלי, לא הבנתי על מה היא מדברת, חדר משלי? הראתי לה בתמימותי את הכורסא – זה היה חדרי, הפינה שלי. אמי שהיתה נוכחת החליטה שהם יעשו כל מאמץ לעבור משם לדירה עם חדר לילדות. וכך עשו, עברנו לדירה של שלוש חדרים ברחוב הבנים בשכונה חדשה שנבנתה.

מקרר כמו היום לא היה, אלא ארגז קרח שבו אחסנו את האוכל עם גושי קרח גדולים. אני זוכרת שאבא שלי היה מרכיב אותי על אופניו לבית החרושת לקרח וקונה שם בלוק של קרח עטוף בשק וכך חזרנו הביתה.

בתקופה זו 1959-1960 היה נהוג לקנות חלב מהחלבן שהיה עובר בשכונה עם עגלה וסוס ומוכר חלב בכדים, לימים זה הוחלף לבקבוקים. היינו משאירים בקבוק חלב ריק עם כסף בתוכו ליד הדלת והחלבן היה מגיע בבוקר שם בקבוק חלב מלא במקומו.

כך היה גם עם מוכר הנפט, חימום הבית היה בתנורי נפט והבישול על פתיליות. מוכר הנפט היה עובר עם העגלה ומצלצל בפעמון ומכריז על בואו. כל השכנות היו רצות החוצה לקנות נפט לחימום הבית ולבישול על פתילייה.

גלגולו של חפץ 

סבא שלי, ברנרד שמו, עסק בפחחות, הוא יצר כלים שימושיים לבית מפח מגולוון. דברים כמו אמבטיה לתינוק, דליים, יעה, ולי הוא עשה דגם של תנור אפיה ובישול כפי שהיה נהוג באירופה על גחלים. התנור היה מקור גאווה בבית אני וחברותי אהבנו לשחק בו, לאחר מכן אחותי שיחקה בו, ועבר לבנותי למשחק וגם הנכדים זכו לשחק בו. לימים התנור נתרם על ידי למוזיאון ראשון לציון לתיעוד ושמירה לדורות הבאים.

בשנת 1958 כשאחותי נולדה ההורים הלכו לפוטו יונה חנות הצילום היחידה שהיתה בראשון לציון.

בתמונה: ההורים, פנינה ואחותה התינוקת

פנינה בת שנה וחצי עומדת ליד ארגזי תפוזים

בשנת 1959 אני בת חמש מחופשת לשופט של בית משפט

(אז לא היו חנויות לתחפושת, אימא שלי היתה תופרת לנו את התחפושות)

פנינה בערך בת 14-15 עם שמלה שנשלחה לה מהדודים באמריקה

פניננה בסיום תיכון מקבלת תעודת גמר

ילדות, טיולים ופנאי 

הייתי בגן עירוני שנקרא גן זד"ל, היה ממש מול הכניסה לגן המושבה. בית הספר הראשון שבו למדתי היה "בארי" שהיה במרחק של כ 2 ק"מ מהבית וכך היינו צועדים ברגל בבוקר ולעיתים למדנו במשמרת אחר הצהריים כי לא היו מספיק כתות.

כשלמדתי בכיתה ד', הקימו בית ספר חדש בי"ס ידלין ושם למדתי עד סוף כיתה ח'. זוכרת באהבה וגעגועים את המחנכת שלי אסתר הוברמן ז"ל שהחדירה בנו את השפה העברית ואת האהבה לארץ ישראל. בשנת 1967 כשהייתי בכתה ז'  פרצה מלחמת ששת הימים. כתלמידים בוגרים עזרנו במאמץ המלחמתי והאפלנו פנסי רכבים בכבישים. עמדנו עם מברשת ודלי צבע שחור או כחול וכיסינו את פנסי המכוניות כדי שלא יאירו בלילה ויסגירו את מקומם מסכנת מטוסי המצרים. המלחמה החלה ב 5 ביוני בדיוק שבוע לפני יום הולדתי, כל כך רציתי שיום ההולדת יתקיים והתפללתי שהמלחמה תגמר עד אז. ואכן כך קרה, צה"ל ניצח במלחמה כבש את סיני בדרום, ירושלים ועבר הירדן במזרח ורמת הגולן בצפון. למדתי בתיכון עיוני בראשון לציון, בגימנסיה. השנים עברו בהנאה והרבה אופוריה אחרי הניצחון של מלחמת ששת הימים. בתיכון הכרתי את חברי מיכאל (מוני) שלימים הפך להיות בן זוגי לחיים.

זיכרונות מחגים וחגיגות 

היות ואבא שלי שרת הרבה שנים בצבא ושימש כמורה לבישול לחיילים שהתגייסו ולמדו את מקצוע הטבחות, אנחנו חגגנו מידי שנה את ליל הסדר בחג הפסח בצבא עם כל משפחות המשרתים ועם החיילים. אני זוכרת שבאו לאסוף אותנו לבסיס במשאית צבאית, ואנחנו הבנות עם שמלות חגיגיות ולבנות נאלצנו לטפס על המשאית. ליל הסדר תמיד היה מרגש מאוד עם הרבה שירה ומצב רוח טוב, ואנחנו הילדים קיבלנו מתנות מהצבא.

 ט"ו בשבט

אני זוכרת שנהגנו לצאת כל ילדי בית הספר לנטוע עצים בהרי ירושלים והיום יש שם יערות להנאת כל המטיילים. במהלך כל השנה נהגנו בימי שישי לתרום כסף לקופת קרן קיימת שרכשו אדמות ועצים על מנת שהאדמה תהיה של ארץ ישראל.

בשירות הצבאי

התגייסתי לצבא בשנת 1972.

פנינה חיילת בשנת 1972, היתה פקידת כ״א בשלישות הראשית

אחרי שנת שירות מיכאל הציע שנתחתן. הוחלט שנתחתן ב 30.10.1973  השמלה היתה מוכנה, האולם, התזמורת ואפילו הזמנות לחתונה.

אף אחד לא תיאר לעצמו שהתוכניות ישתבשו בגלל מלחמה חדשה מול ארצות ערב. ערב כיפור 1973 פרצה מלחמת יום כיפור, אני בהיותי חיילת, כמובן שמיד התחלתי בגיוס חיילי מילואים ליחידה שלי ומוני גוייס ליחידה שלו בבקעת הירדן וברמת הגולן.  זו היתה אחת המלחמות הכי קשות שלנו כאומה, להישרדות שלנו.

נאלצנו מבחינה אישית לדחות את החתונה עד שיכולנו שוב להתאחד. אני זוכרת שישבתי לשנות את התאריך על ההזמנות בטוש שחור. החתונה התקיימה ב 3.12.1973 באולמי נס ציונה ולמחרת מוני כבר היה צריך לחזור ליחידה שלו בצבא. כאיש מילואים הוא שרת כמעט חצי שנה.

פנינה בחתונה את השמלה תפרה אימא של פנינה

הקמת משפחה – שריג

עברנו לגור בדירה משלנו ברחוב הירשפלד בראשון לציון. שם נולדו בנותינו קרן ומורן. לימים המשכתי את לימודי, ותמיד במקביל למדתי ועסקתי באמנות וציור שהיה ועודנו העיסוק שאני כה אוהבת.

פנינה עם בעלה (בהריון עם הבת הגדולה שלה קרן)

בשנת 2008 הקמתי עם כמה אמנים בראשל"צ את העמותה לאמנות חזותית בראשון לציון. ביוזמתי גם עברנו לגלריה חדשה ויפה בית האמנים. המקום משמש כגלריה ובית לקידום אמני העמותה ולרווחתם, כשהשותפים שלנו הם הקהל שוחר האמנות בעיר שנאמנים לנו ובאים לראות את התערוכות שלנו.

נולדו לנו ארבעה נכדים שני פלג, עדי פלג, הראל חכים ועמית חכים שהם כל עולמנו וממלאים את ימינו בשמחה.

בחתונות הבנות

פנינה היום – ציירת ואומנית

כמה מיצירות האומנות של פנינה

תמונות משפחתיות: עם הנכדים והבנות

סרטוני תיעוד:

קישור לסרטון – פנינה מסבירה על ההעפלה

קישור לסרטון – פנינה מספרת על המבנה שהיה בית ילדותה

קישור לסרטון – פנינה מספרת איך הסתדרנו ללא וויז

קישור לסרטון – פנינה מספרת על החגים והטיולים

קישור לסרטון – פנינה מקריאה סיפור

הזוית האישית

סבתא פנינה: חוויה מרתקת ומעניינת להביא לפני הילדים את הסיפור האישי שלי ובתוכו לשבץ את ההיסטוריה, המנהגים והחוויות שעברו הילדים בתקופתי לעומת החוויות שלהם כיום.

הראל הנכד: החוויה הייתה מרגשת , למדתי שהמוצא שלי מצד אימא הוא מרומניה. שאנחנו כבר ארבעה דורות בראשל"צ. למדתי שסבתא רבתא שלי הייתה תופרת. למדתי על משחקים של סבתא ואהבתי את הזמן שסבתא הקדישה לי.

יאיר רואקר: נהניתי לשמוע את סיפורי הילדות של סבתא של הראל, במיוחד שסבא וסבתא רבא בנו את ביתם בראשון לציון וגרו במקום שנבנה במקור כאורווה בשנת 1882 וכיום ממוקם שם המוזיאון ההסטורי של ראשון לציון.

אור גטה: החוויה הייתה נהדרת ולמדתי שהמשפחה של הראל ארבעה דורות בראשל"צ, הכרתי את סבתא פנינה ולמדתי שהסבים של הראל ברחו מהשואה.

טום גייזינגר: היה לי כיף מאוד לשמוע חוויות של פעם ואני מחכה ללכת למוזיאון אנו.

שילה: למדתי שסבתא פנינה תרמה חפצים למוזיאון כמו דגם של תנור בישול שנבנה במיוחד בשבילה מסבא שלה שהיה פחח. הדגם הזה היה משחק שעבר במשפחה מדור לדור.