מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי שירי שנטל. סבתא שלי, פנינה, נולדה לשני הורים ניצולי שואה, שמעון ופרידה (ציפי) אורזיקה. סבא שמעון נולד ברומניה, בעיר יאסי בתאריך 30.3.1934. הוא היה בן 5 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. התנאים היו כל כך קשים, שילד בן 5 יצא לחפש קליפות תפוחי אדמה בשלג כדי שיהיה למשפחה שלו מה לאכול. יום אחד בא אל אבא של סבא שמעון (יז'ק אורזיקה) חייל גרמני ואמר על אח של סבא שמעון (פסח אורזיקה):"יש לך ילד מאוד יפה". הם מאוד נבהלו. הם החליטו שצריך לברוח הכי מהר שרק אפשר. בשנת 1940 הם הלכו ברגל עד גרמניה, שם הם היו במחנות עקורים ומשם הם עלו לארץ ישראל.

סבתא ציפי נולדה ברוסיה, בעיר צ'רנוביץ' ב-16.4.1938. היא הייתה בסך הכול בת שנה כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. סבתא פנינה סיפרה לי כי אביה (אבא זיצר לשעבר יוסף ובר) היה משחד את החיילים הגרמנים ששמרו עליהם במחנה העבודה שנקרא "לגר" בשביל אוכל. לאחר מכן, הם הועברו למחנה העבודה ב"אבודופקה" ואחר כך ב"טרנסניסטריה". בסופו של דבר הם הגיעו לדאס ושם ציפי שמעה על פלשתינה ושכנעה את אמה ואחיה לעלות לארץ ישראל. וכך היא הגיעה לארץ בגיל 12.

סבתא ציפי וסבא שמעון הכירו כאשר סבתא ציפי עלתה על האוטובוס וגם סבא שמעון עלה על אותו האוטובוס והם רבו על מקום הישיבה. לאחר מכן, הם התחתנו במלון "וייס" שבחיפה. לאחר כמה שנים, פנינה נולדה ב-9.7.1957 בבית החולים רמב"ם שבחיפה. היא נקראה כך על שם סבה של אמה פרץ זלוצ'ובר.

סבתא שלי גדלה בחיפה בשכונת "חליסה". לאחר מכן, עברו לחדר בקריית אליעזר, כי לא הייתה להם את האפשרות הכלכלית לשכור דירה לבד. אביה עבד בנמל חיפה ואמה לא עבדה כלל. כאשר שאלתי את סבתי על סיפור שזכור לה מילדותה במיוחד היא סיפרה לי על הפעם שבה היא נסעה בנמל. היא ישבה מאחורי אביה על האופנוע והיא הרגישה כמו גיבורה. לפתע, היא שמה לב שהרגל שלה נתפסה בגלגל והרגל שלה הסתובבה יחד עם הגלגל אז היא טפחה על גב אביה ואמרה לו: "אבא, אבא, הרגל שלי תקועה בגלגל" הוא שיחרר לה את הרגל והעלה אותה על ספינת משא שבאה מנורבגיה ושם המלחים טיפלו לה ברגל. היא יצאה מזה בשלום ללא שום פגע.

זיכרון שצרוב לסבתי במיוחד הוא האזנה לרדיו בסיום יום לימודים לתוכנית "חיפוש קרובים" בניסיון למצוא את סבה בחיים בישראל , לימים התגלה כחסר סיכוי. לגדול בבית להורים ניצולי שואה זהו אתגר, חשוב להמשיך לספר את הסיפורים, לפני חמש שנים סבתי נסעה לוורשה וסיפרה: "שהגענו לאושוויץ, ערימת הנעליים נגעה לליבי מאד, כל נעל מספרת סיפור של אדם שחייו נגדעו בטרם עת. שם מצאתי במגילות של האנשים שנספו בשואה את השם של סבא שלי, ליטמן הרש".

כעבור כמה שנים הדודים של סבא רבא שלי, אבא שלה, נתנו להורים של סבתי כסף לקניית דירה. הם קנו בית ב17,000 לירות ב"עין הים" בחיפה. סבתא פנינה גדלה בשכונה מעורבת של יהודים וערבים יחדיו עד גיל 12 ולמדה בבית ספר "עין הים". אחר כך פנינה בת ה-12 והוריה עברו לאשדוד בעקבות הצעת עבודה שקיבל אביה להיות מנהל בתי מלאכה באשדוד ב"נמל קישון".

בתקופה זו סבתא למדה בבית הספר "נתיבים" באשדוד. ופעלה בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד". בתיכון סבתא פנינה למדה במקיף א' שבאשדוד. בגיל 16 סבתא פנינה הבינה שלא קיבלה צו גיוס כמו חבריה וחברותיה אז היא התייצבה בלשכת הגיוס וביקשה להתגייס לצה"ל. וכך גוייסה לחיל האוויר בטייסת 114. לאחר סיום שירותה היא התחילה לעבוד בביטוח לאומי ואז הכירה את סבא שלי (אברהם סקה) בשנת 1977, הם התחתנו וכעבור ארבע שנים נולדה להם תינוקת (אימא שלי, מורן שנטל לשעבר סקה). בתאריך 29.4.1981, כאשר באו לרשום את אמי במשרד הפנים, סבתי גילתה כי היא רשומה כנפטרת. כאשר חקרו את הסיבה התברר כי ביום הולדתה ניתנה לה תעודת זהות של תינוקת מתה (בית החולים טעה והחשיב אותה כמתה). ואז דברים הסתדרו ובתי הבינה מדוע לא  קיבלה צו גיוס או קיבלה את הזכות להצביע בבחירות.

לסבי וסבתי נולדו שני בנים נוספים, גיא בשנת 1984 ונאור ב- 1991 (נאור נולד ביום הולדתה העשירי של אמי). לא מזמן לנאור נולדה תינוקת מקסימה בשם מאיה. אנחנו מבלים הרבה יחד ושמחים מאד על הצטרפותה למשפחה שלנו.

סבתי מאד אוהבת אומנות ואף אמנית בעצמה, היא מציירת, מפסלת, משחקת בתיאטרון הקהילתי, מנגנת על אקורדיון. בנוסף, היא מאוד ספורטיבית ואוהבת חוגי ספורט, יוגה , זומבה, חדר כושר ואפילו ספורט במים. סבתי היא אישה בעלת דמיון פורה וחלמה להיות מרגלת, מרצה לספרות או ארכיאולוגית, אך נפתולי החיים הובילו אותה להיות פקידה בביטוח לאומי. אני מאד אוהבת את סבתי, היא אוזן קשבת בשבילי, אני מדברת איתה על בסיס יומי ושמחה שהיא צעירה, נמרצת ויודעת לייעץ ולומר את המילה הנכונה.

הזוית האישית

שירי הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לראיין את סבתי. למדתי דברים חדשים שלא הכרתי על המשפחה ועליה בפרט. נחשפתי לסיפור מצחיק, מרגש ונוגע ללב.