מאגר סיפורי מורשת

סבתא פנינה מספרת לנכדתה ליבי

שלום שמי פנינה אלטא פערל או בכינוי שלי פנינה ריבר. נולדתי בשנת 1946 במחנה העקורים על יד העיר מינכן  שבגרמניה. מחנה עקורים זה המקום ששלחו אליו את הפליטים מהשואה, שנעקרו מבתיהם.

הוריי היו ניצולי שואה, לאבי קראו מנחם מנדל ולאמי קראו חי'ה ברכה. שם משפחתי לפני הנישואין לייזרוביץ', עליתי לארץ בשנת 1948, בביתי דיברו אידיש .קוראים לי על שם סבתא שלי מצד אימא שנהרגה בשואה.

נולדתי למשפחה לא שומרת תורה ומצוות, יש לי שני אחים – אח ואחות. לאחותי קוראים בלה על שם סבתא שלי מצד אבא, שגם היא נהרגה בשואה.

בגיל שנתיים עליתי לארץ אחרי מלחמת השחרור. בהתחלה ההורים שלי תכננו להגר לארצות הברית, אבל ברגע האחרון אמא שלי החליטה שהיא לא רוצה לחיות ליד גויים.

כשעלינו לארץ גרנו תקופה קצרה במעון עולים. אחר כך אבא שלי חיפש בית לגור בו, ומצאנו בית ערבי נטוש ביפו, שהיה בו חדר אחד ומטבח.

גרנו ביחד עם דודים שלי באותו בית. יום אחד החלטנו לחפור באדמה, ומצאנו שם כלי חרס, בעיקר כוסות קפה, שהערבים שגרו שם קודם הטמינו את החפצים שלהם, כי הם חשבו שהם עוד יחזרו למקום. אחר כך עברנו לעיר רמת גן, לרחוב שבקצהו אחד היה בית כנסת חב"ד, ובקצהו השני גר הרב בליז'ינסקי, חשוב להזכיר שלא הינו חב"דניקים או דתיים בכלל, והכל בהשגחה פרטית.

אבי עסק בשרברבות, מקצוע שלמד במחנה העקורים. שם לימדו את הפליטים מקצוע, כדי שיוכלו להתפרנס במקום שאליו יגיעו. אמי הייתה עקרת בית. אמי הגיעה מבית של חסידות גור, אבל בעקבות השואה, המשפחה התרחקה קצת מקיום תורה ומצוות.

בתור ילדה אהבתי לשחק במכולת, למכור ולקנות. הייתי ילדה טובה וממושמעת ותלמידה מעולה. אהבתי לקלוע צמות, אבל בדרך כלל הלכתי עם קוקו. התואר הכי מתאים לי כתלמידה – שקטה וחרוצה.

אהבתי לאסוף בולים ולקרוא ספרים. ממתקים לא היו לנו בשפע ולא צריך לציין שהם לא היו בכשרות מהודרת. היינו  משחקות עם חברות ליד הבית. היינו עושות גבינה מבוץ.

שם בית הספר בו למדתי נקרא "עליות". בית ספר זה לא היה דתי. למדנו מקצעות רגילים כגון: תנ"ך, חשבון, עברית ועוד. המקצוע שאהבתי במיוחד היה אנגלית.

הכרתי את בעלי בצבא. לאחר שסיימנו את הצבא התחתנו. למדתי בסמינר הוראה במגמת אנגלית, אבל למעשה עבדתי בחינוך מבוגרים כמורה ללימוד עברית לעולים חדשים.

העבודה באולפן עם עולים חדשים, שהיו רחוקים מתורה ומצוות, אפשרה לי להיות שליחה. אחרי שהיו לי שלושה ילדים חזרתי בתשובה ולמדתי יהדות באולפן. כשחזרתי בתשובה הגעתי לחב"ד חולון שם גרתי אחרי החתונה.

בשנת תשנ"ג נסעתי לכינוס השלוחות שהתקיים בכ"ב שבט. זאת הייתה תקופה ארוכה שהרבי לא היה במיטבו ולא יצא לראות קהל. אבל לכבוד הנשים שהגיעו לכנס השלוחות, הרבי יצא והנשים עברו על פניו. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הרבי באמת ולא בתמונה.

יש לי ב"ה בן שהוא שליח חב"ד בוונציה שבאיטליה. באחד הביקורים שלי שם ישבנו במסעדה החב"דית ופתאום נכנס יהודי מבוגר אמריקאי ושאל באנגלית אם אפשר לקבל מרק עם קניידלך וגפילטע פיש? ראיתי, שסמנו לו שיש, התחלנו לשוחח ביננו. ואז הוא ניגש ושאל אם מישהו יודע אידיש? אמרתי לו, שאני יודעת. הוא סיפר לי שהייתה לו סבתא שומרת תורה ומצוות. ושהוא מרבה לטייל ברחבי העולם, ולכל מקום שהוא מגיע, הוא שואל אם יש מרק עם קניידלך וגפילטע פיש. כי זה מזכיר לו את סבתא שלו ז"ל. ואז נפל לי האסימון והבנתי, שהשלוחים עושים עבודת קודש, והם הדלק ליהודים שבאים אליהם.

היום ב"ה יש לי שישה ילדים ובלי עין הרע הרבה נכדים כן ירבו.

הזוית האישית

סבתא פנינה: היה לי ממש כיף להתראיין עם נכדתי ליבי לתכנית הקשר הרב דורי!