מאגר סיפורי מורשת

שמי ליהי קליינר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, פאולה קליינר. סבתא שלי נולדה בעיר אלכסנדריה שבמצרים בשנת 1939, לבית משפחת כהן. סבתא סיפרה לי על משפחתה ועל ימי ילדותה בעיר אלכסנדריה. סבתא סיפרה שהיה לה שם נוסף שאימא שלה נתנה לה – הם קראו לה בבית בוליסה, על שם הסבתא שלה.

סבתא פאולה מספרת:

"כשהייתי בת שנה אבא שלי נפטר ואימא שלי נשארה אלמנה עם שבעה הילדים בבית. היה לי טוב עם אימא שלי. אני זוכרת רק את התקופה שחיינו באלכסנדריה, הזיכרונות הם בערך מגיל שבע, הייתי ילדה שובבה מאוד. אני זוכרת שהיה לנו בית גדול. אני ישנתי עם אחותי מלכה באותו החדר. בביתנו היו לנו שתי עוזרות בית, אחת מהן בשם פאטמה. אהבתי מאוד ללכת עם העוזרת פאטמה לחוף הים ולאכול דג מלוח.

למדנו בבית ספר יהודי שנקרא: "דה לה פרגולה", אחי הגדול שלמה, היה מנהל בית הספר הזה בו למדנו. בדרך חזרה הביתה מבית הספר היהודי, היינו עוברים בדרך ליד בית הספר הנוצרי, היה להם פעמון בדלת הכניסה ואני, הילדה השובבה, הייתי מצלצלת בפעמון ובורחת.

אני זוכרת שבביתנו הייתה לנו על הקיר תלויה תמונה של ארץ ישראל, מאוד אהבתי לעלות על השולחן לעמוד עליו  ולשיר שירים בעברית שלמדתי בבית הספר. הייתי ילדה מאוד מפונקת, כי הייתי הילדה הכי קטנה במשפחה. היה לי קשר מאוד טוב עם האחים שלי למרות שהם היו גדולים ממני בכמעט עשור וחצי.

אחי משה ז"ל נפל בקרבות על משטרת עיראק סואידן

היה לי אח בשם משה, הוא נהרג עוד לפני שעלינו לארץ ישראל, בזמן מלחמת העצמאות בקרב עיראק – סואידן (מצודת יואב). אחי היה בן כמעט בן 20 במותו. המשפחה קיבלה את הבשורה על מותו באלכסנדריה שם גרנו. נסענו מחוץ לאלכסנדריה להתאבל על מות אחי כי אצלנו בבית עבדו עוזרות ממוצא ערבי, מה שלא אפשר לנו להתאבל על מות אחי, כי פחדנו מהן.

אימא שלי שהתאלמנה בגיל צעיר, הייתה עבורנו גם אבא וגם אימא. היא הייתה אישה מאוד חכמה, היא שלטה טוב במספר שפות, דבר שמאוד עזר לה במהלך חייה ובהמשך בעבודתה כמתרגמת לסטודנטים שהגיעו מיוון ולמדו באלכסנדריה.

העלייה לישראל 1949

כשהייתי בת 10, כשנה לאחר קום המדינה, עלינו אני ומשפחתי ארצה. בהתחלה, גרנו באוהל לתקופה קצרה בשער העלייה מעברה ליד העיר חיפה ואחר כך עברנו לגור בתל אביב. אני זוכרת, כשהגענו לתל אביב העיר הייתה מלאה בחולות, היינו הולכים לכל מקום ברגל. העיר לא הייתה כפי שהיא היום, מלאה בבניינים, קניונים וכבישים.

בגיל 17 בתל אביב

החלום – לבנות את  ביתי בישראל

כשעליתי ארצה החלום שלי היה להקים בית בישראל, שיהיה בית גדול ומרווח – החלום שלי אכן התגשם. היום יש לי שלושה ילדים, תשעה נכדים ובקרוב נין או נינה ראשונים. עד היום אני מאוד אוהבת לארח את המשפחה ולבשל לכל אחד את האוכל שהוא הכי אוהב. לדוגמה, נכדתי ליהי, שאיתה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, היא מאוד אוהבת שאני מכינה לה: שניצל, אורז לבן ומרק עוף."

מסר: 

"תמיד תסתכלי למטה את יכולה להרים את הראש" (אימא של סבתא שלי הייתה אומרת לי) הפירוש: תמיד לראות שיש אנשים פחות ממני ורק אז אני יכולה להרים את הראש.

הזוית האישית

ליהי הנכדה: ניתרמתי רבות בתהליך והקשר עם סבתי התחזק. למדתי על ילדותה הרבה פרטים חדשים.

פולה הסבתא: נהניתי לעבוד עם ליהי נכדתי האהובה, והתהליך העמיק את ההכרות שלנו יחדיו.