מאגר סיפורי מורשת

הנכדה טליה אביבי מתעדת את סיפור המשפחה של סבתא עפרה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר שלהבות גדרה.

סבתא עפרה נולדה בישראל בעיר רחובות בשנת 1959 להוריה יוסף וצביה עמר.

רקע משפחתי

סבא יוסף וסבתא צביה, ההורים של סבתא, כאשר הגיעו למושב ינון והתחילו ליישב את המושב ולעסוק בחקלאות ופיתוח האדמות

ההורים של סבתא כשעלו לארץ

הוריה של סבתא עלו מתימן בשנת 1949, שנה לאחר הקמת המדינה, במבצע שכונה "מרבד הקסמים" או "על כנפי נשרים", היה זה מבצע להעלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל. הוריה התיישבו במושב ינון והחלו לעסוק בחקלאות.

סבא יוסף וסבתא צביה היו מגדלים עגבניות, וגם ענבים הם גידלו בכרם. אחר כך החלו גם לגדל כבשים, עיזים ופרות ברפת. העבודה הייתה רבה אבל בכל זאת – לא שכחו את התורה.

סבא היה מוסר נפשו על התורה, ונוסע לירושלים ללמוד בישיבה במשך כל השבוע. הוא היה חוזר הביתה רק בסופי שבוע לעשות שבת בבית. ובינתיים במסירות נפש סבתא הייתה לוקחת את כל העבודה על כתפיה: סוחבת, חולבת, מאכילה ועושה את כל העבודות בשדה ובכרם, בדיר וברפת, וכל זה בנוסף על הטיפול המסור בילדיה הרכים, כשהיא הייתה צריכה לבשל, להאכיל, לכבס, לנקות ולדאוג לכל צרכי הבית. היא הייתה מוכנה לעשות הכול, והעיקר שסבא ילך ללמוד תורה.

בסופו של דבר לימודי התורה עזרו לכלל תושבי המושב, כי סבא למד את כל מקצועות התורה. היא שימש שוחט, מוהל ומקדש זוגות בחתונתם של תושבי המושב, והכל היה עושה רק לשם שמים ללא שום תשלום. לבסוף החליטו תושבי המקום למנות את סבא לרב אזורי של כמה ישובים, וזאת בעיקר לאחר שהוא ראה ראה שאין מודעות לכללי התורה בישובים הסמוכים. הוא הלך ללמד אותם כדי שלא יטעו ויעברו חלילה על חוקי ה'.

שנות הילדות

כשסבתא הייתה צעירה היא הייתה רזה מאוד יחסית לגילה ומשקלה היה מאוד נמוך. למען הצחוק, אחיה הגדול היה שוקל אותה במשקל ששוקלים עופות, כדי לדעת מה משקלה. סבתא למדה בבית הספר שהיה במקום מגוריה – במושב ינון. לסבתא הייתה רשימת מטלות מסודרת שסבא רבא שלי הורה לה לבצע. סבתא הייתה חוזרת הביתה, אוכלת, מכינה שעורים והולכת למשק להכין את הפרות לחליבה.

היא ואחיותיה היו מנקות את הבית, כדי לעזור לסבתא רבתא שלי, סבתא הייתה מנקה את האבוס של הפרות ולאחר כל המטלות הייתה הולכת לשחק קצת ואחר כך עוזרת בעבודות הכרם והשדה.

הכרות, נישואים ובניית המשפחה

סבתא הכירה את סבא באקראי, כאשר היא הגיעה יום אחד לבקר בבית של אחותה. וסבי הגיע לבקר את בן דודו, שהיה נשוי לאחותה של סבתא. שם הם הכירו והיו חברים במשך ארבע שנים ולאחר מכן החליטו להתחתן. לאחר נישואיהם הם גרו בבית קטן, שנתן להם אבא של סבי. לאחר שנה נולד הבן הבכור (אבא שלי) ולאחר שנתיים נולדה להם בת (הדודה המקסימה שלי). סבתא עבדה בטיפול בילדים.

כמה שנים לאחר מכן, הם החלו לבנות בית חדש וגדול יותר. הבית הישן היה כבר קטן מאוד וצפוף ולא יכול היה להכיל  את כל בני המשפחה. למרות שאבא שלי אומר שהיה לו מאוד כיף בבית הקטן, בעיקר כי הוא היה ישן ליד המקרר, שאהב מאוד מאוד (בעיקר את הזיתים שהיו בו).   לאחר שבע שנים נולד הבן השני (הדוד האהוב שלי) ורק כשהיה בן שנתיים הסתיימה הבנייה של הבית החדש וכל המשפחה עברה לגור בו.

תחביבים

לסבתא יש תחביבים רבים. הבולטים ביותר הם בישול ואפייה, בהם סבתא מתמקצעת באופן מיוחד, ומניסיוני האישי אני יכולה להעיד שתבשיליה טעימים ביותר. בכל פעם שאני מבקרת אצלה, אני מגלה תמיד שיש תבשיל חדש, שסבתא בחוכמתה ובמקצועיותה הצליחה להמציא ולשפר.

בנוסף לבישול ואפייה ,סבתא מעולה בטיפול בילדים. סבתא התחילה לטפל בילדים ולשמור על תינוקות מגיל צעיר ביותר, כבר בהיותה ילדה שמרה על ילדים ופעוטות במושב הולדתה וגם במושב הסמוך. ניסיונה העשיר ומקצועיותה בתחום הביאו לכך, שכאשר סבא רצה לעזור בטיפול הילדים, כבר לא היה צורך, כי סבתא הספיקה כבר לעשות הכול לבדה.

סבתא הייתה רועת צאן בהיותה קטנה. היא הייתה יוצאת עם הכבשים והעיזים למרעה, והייתה משגיחה עליהם בזמן שהם אוכלים. סבתא סיפרה לי, שהיא אהבה מאוד מאוד את הרעייה. לפני שהיא הייתה יוצאת עם הצאן למרעה, היא הייתה לוקחת איתה מאכלים טעימים וספר טוב. ובשעה שהיא הייתה משגיחה על הצאן בשדה, היא הייתה יושבת וקוראת ואוכלת. סבתא סיפרה לי על מקרים שקרו לה בזמן שהייתה רועה. אך אין זה המקום להאריך כי היו הרבה.

סבתא לאורך השנים

הזוית האישית

סבתא עפרה: גם כשקשה, אם הולכים ביחד וכל המשפחה עוזרת אחד לשני אפשר להתגבר על כל מכשול. יש להעריך את הדורות הקודמים שמעבודתם ומאמציהם אנו חיים כיום, והם אלו שסללו לנו את הדרך למה שאנחנו היום. שמחתי להשתתף בתכנית הנפלאה שמקשרת ומחברת את העבר שלנו עם דור העתיד שלנו. חשוב שנדע מאין באנו, ושנכיר את העבר של המשפחה, כי אלו הדברים שמקשרים אותנו לעתיד. ולהמשיך את הערכים שהנחילו לנו אבותינו.