מאגר סיפורי מורשת

הנכדה רחל שירה מתעדת את הסיפור של סבתא רחל חנה:

סבתא רחל חנה הרוש נולדה במרוקו בעיר בני מלל להוריה משפחת הראל. בשנת 1960 סבתא רחל חנה עלתה לארץ ישראל, כשהייתה בת 18.

סבתא שלי עלתה לארץ ללא משפחתה, ולכן היא גרה אצל דודתה בירושלים. היא רצתה להתגייס, אבל, דודתה לא הסכימה ואמרה לה שלא להתגייס. אחרי שנה כל המשפחה שלה והוריה עלו לארץ ישראל. הם הגיעו לעיר פתח תקווה, ושם גרו .

כשסבתא שלי שמעה את הבשורה הנפלאה, היא עברה מיד לגור עם הוריה ועם כל המשפחה שלה. אחרי כמה ימים היא מצאה עבודה בפתח תקווה, במפעל מרכבים בבעלות כור תעשיות. מרכבים היא חברה ישראלית לייצור רכבי תחבורה ציבורית. שם סבתא גם הכירה את בעלה (סבא רפאל ז"ל) שגם הוא עלה לארץ לבדו בדיוק כמו סבתא שלי.

סבא רפאל שירת בצבא בתפקיד חובש קרבי ונלחם בכל מלחמות ישראל.

אחר כך הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים ומתוכם תאומים: שלושה בנים ובת יחידה. אחרי החתונה סבתא למדה לקרוא ולכתוב בעברית. כי כאשר היא הייתה במרוקו לא לימדו שם לקרוא ולכתוב בעברית באותה תקופה.

ובכלל, סבתא מספרת שבבית הספר במרוקו בו למדה, בית ספר "אליאנס", המורים היו נותנים לתלמידים מכות חזקות עם סרגל ארוך שלוש פעמים על היד, במקרה של איחור ללימודים או על התנהגות לא נאותה.

סבתא שלי מספרת, שהיא תמיד הייתה מפחדת ללכת לבית הספר, שמא היא תקבל מכות ביד עם הסרגל הארוך. לכן היא בקושי הלכה לבית הספר שלה וכמעט שלא למדה שום דבר בבית הספר.

הזוית האישית

הנכדה רחל שירה: תודה לך סבתא, על הכל. אני מאחלת לך בריאות, שמחה ונחת.