מאגר סיפורי מורשת

שמי אלמוג דוד ואני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת אני מתעדת את הסיפור של סבתא רבתא עליזה צוקר (נויפלד) בעזרתה של סבתא שלי. סבתי, רפאלה קרצר נולדה בתל אביב בשנת 1955 והיא הבת של עליזה צוקר. יחד תעדנו את סיפורה של סבתא רבתא שלי עליזה צוקר שנולדה בשנת 1925 בהמבורג שבגרמניה.

הגזרות שהטילו על היהודים עם שינוי השלטון בגרמניה

אביה של עליזה, סבתא רבתא שלי, היה רופא ואימא שלה הייתה עקרת בית. סבתא עליזה הייתה הבת הבכורה והיה לה אח אחד ושמו ברוך. משפחת נויפלד חייתה בהמבורג שבצפון גרמניה הם היו יהודים דתיים וציונים.

בשנת 1909 התקיים בעיר הקונגרס הציוני ה-9 ואז סבא רבא של סבתא רבא שלי דוקטור ברוך לוי בירך את באי הקונגרס כנציג הקהילה היהודית האורתודוקסית. בשנת 1933 החל היטלר לעלות לשלטון, עד אז חיו היהודים חיים רגילים וטובים. בזמן שהיטלר עלה לשלטון החלו הגבלות ליהודים. יהודים שעבדו בשירות המדינה פוטרו, לבתי קולנוע הכניסה ליהודים נאסרה בביתי קפה צצו שלטים "לא מיועד ליהודים". בפארקים ובגינות הציבוריות כתבו על הספסלים "לא ליהודים ולא לכלבים". ברחובות נשמעו קריאות גנאי כאשר עברו יהודים.

בהמבורג היו בתי ספר ציבוריים ובתי ספר יהודים והיהודים בחרו היכן לשלוח את ילדיהם. בשנת 1936 יצא חוק שכל הילדים היהודים צריכים ללכת לבתי ספר יהודים בלבד, ואסרו עליהם את הכניסה לבתי ספר ציבוריים. ההגבלות והחוקים שמקשים על חיי היום יום של היהודים צצו השכם והערב. לדוגמה אבא של סבתא רבתא שהיה רופא משפחה, שטיפל כל הזמן בכל חולה שפנה אליו בלי קשר לדתו. (כמו שכתוב בשבועת הרופא), אך יום אחד הוא קיבל מכתב שאסור לו לטפל בחולים של קופת חולים, אלא רק בחולים שיפנו אליו באופן פרטי. לאחר זמן קצר אסרו עליו לטפל בלא יהודים. לאחר כשנתיים הוחמרו החוקים ורופא יהודי לא יכול לטפל באף אחד אפילו למשפחתו לא יכל להעניק עזרה. היהודים נשארו ללא טיפול רפואי והרופאים היהודים נשארו ללא פרנסה.

בנובמבר 1938 היה ליל הבדולח האירוע נקרא כך בשל רסיסי הזכוכיות הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי הכנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של התושבים היהודים. באותו זמן החלו לעצור יהודים ללא סיבה מיוחדת רק בגלל שהיו יהודים. אבא של סבתא רבתא שלי הלך לבקר קרובים ולא חזר הביתה ואז נודע למשפחתו שהגסטאפו עצרו אותו ושלחו אותו למחנה ריכוז. במחנה גילחו את שער ראשו ולקחו להם את הבגדים ונתנו להם פי'גמה והעבודה שלהם הייתה לשפשף מסמרים ישנים שייראו כחדשים. לאחר כמה שבועות הודיעו יהודי שיתחייב לעזור את גרמניה הם ישחררו אותו ממחנה ריכוז. הבעיה הייתה שאף מדינה לא הייתה מוכנה להכניס יהודים לארצם. בארץ היה שלטון בריטי ולא אפשר הכנסת יהודים ללא אישור.

סבתא  רבתא בילדותה בהמבורג – צילום משנת 1935

ההכנות והעלייה לארץ ישראל

כמו שהזכרנו קודם המשפחה הייתה משפחה ציונית, ולכן הדודים של סבתא רבתא שלי עלו לארץ בשנת 1921. הם החלו לפעול בכדי לקבל אישור כניסה וכך לשחרר את אבא של סבתא רבתא ממחנה ריכוז. אחרי חודש הגיעה התשובה הרשמית לאישור כניסה לארץ ישראל. את האישור הביאו למשטרה ולאחר שבועיים, הגיעה הטלפון המיוחל מאבא של סבתא רבתא שלי שהוא שוחרר מהמחנה.

סבתא ז"ל סיפרה: "התחלנו לעבוד בקצב מהיר להשיג אישורי כניסה ואישורי מעבר בכדי להגיע לישראל נאצלנו לעזוב את גרמניה במהירות השארנו את כל הרכוש והכספים שהיו בבנק. כל אחד היה רשאי לקחת חפצים אישיים בלבד ללא תכשיטים וכסף בכמות מאוד מוגבלת. על האזרחות נאלצנו לוותר, היינו מוכנים לעשות הכל על מנת למלט את נפשנו. הנסיעה החלה ברכבת לכיוון הולנד, היינו צריכים לעבור בשוויץ שלא נתנה אישור מעבר מחשש שנישאר שם. החלטנו שנעבור דרך בלגיה שגם סירבה, ואז לא נשארה לנו ברירה וטסנו מאמסטרדם לפריז, ומפריז המשכנו ברכבת 24 שעות לטראסט שהיא עיר נמל באיטליה ומשם באונייה הפלגנו לנמל תל אביב. לאחר מספר ימים הגענו לתל אביב, האונייה הייתה גדולה ולא נכנסה לנמל תל אביב, אז ירדנו בסולם לסירות קטנות וכך הגענו לחוף מבטחים בארץ".

החיים החדשים בארץ

הם התפצלו, סבתא רבתא ואחיה נסעו לפרדס חנה לדוד שלהם ואילו ההורים נסעו לירושלים לאחות של סבתא רבתא. ללא ידיעת השפה העברית החלו את חייהם בארץ ישראל. לאחר זמן לא רב, אבא של סבתא רבתא שלי קיבל אישור עבודה כרופא ואז המשפחה התאחדה בתל אביב. סבתא רבתא שלי למדה בתיכון ואח שלה עבר ללמוד בישיבה תיכונית.

סבתא רבתא שלי המשיכה בלימודיה בבית חולים שערי צדק וסיימה כאחות מוסמכת. בסיום לימודיה כבר המדינה הייתה בהקמתה, וסבתא רבתא שלי התגייסה לצה"ל ושירתה כקצינה בתור אחות בבתי חולים בצפת ובטבריה. מספר שנים לאחר מכן סבתא רבתא שלי נישאה לפאול צוקר הם התגוררו בתל אביב ונולדו להם שלושה ילדים: אבי, רפאלה ורותי. סבתא רבתא עליזה צוקר נפטרה בגיל 81 בנובמבר 2007.

החיים בארץ ישראל

בארץ – בבית הספר לאחיות

הזוית האישית

אלמוג: במהלך העבודה למדתי על החיים הלא פשוטים שהיו בגרמניה בעת עלית השלטון הנאצי, האיסורים אשר הוטלו על היהודים הוחמרו יותר ויותר, מזל גדול שהצליחו לצאת בזמן לארץ ישראל.

סבתא רפאלה: שמחתי להעביר לנכדתי את הסיפור המשפחתי של אמי עליזה צוקר (נויפלד), יהי זיכרה מבורך לעד!