מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה אידה כהן, אני הבת של מסעוד ועישה אזולאי. נולדתי במרוקו ובגיל חצי שנה עלינו לארץ.

בישראל גרנו בעיירת פיתוח ששמה שדרות. למדתי מכיתה א' עד ח' בבית ספר אפרתה בשכונת בקעה בירושלים. מכיתה ט' עד כיתה י"ב למדתי בבית ספר בית צעירות מזרחי, היינו בית ספר רק של בנות. זכור לי שהייתה לנו מסעדה בתוך בית ההספר והיינו אוכלים שם בצהרים, מי שבישלה במסעדה זו הייתה אימא שלי.

בנעוריי הייתי בבני עקיבא, זו תנועת נוער של דתיים. היינו הולכים לטיולים כל ימי שבת ויושבים בחברותא.

החיים הבוגרים

התגייסתי לצבא בזמן מלחמת יום הכיפורים ושירתי בבסיס חיל האוויר ליד העיר רחובות. לאחר השיחרור מהשירות הצבאי עבדתי בעבודות מזדמנות בשביל דמי כיס. לאחר מכן התחלתי לעבוד בעריית ירושליים באגף לרישוי עסקים. עבדתי שם עד שיצאתי לפנסיה מוקדמת בשנת 1981.

תוך כדי עבודתי בעריית ירושליים ביקרתי בעסק שהיה מנוהל על ידי בעלי כיום, שמו ציון – כך הכרנו. בשנת 1982 התחתנו ובשנת 1983 הבאתי לעולם ילדה ראשונה.

חפץ העובר במשפחה

יש לי צמיד מזהב שנוצר בעבודת יד במרוקו, קיבלתי אותו מאימא שלי ובעזרת השם אני אעביר אותו לבנות שלי.

מסר לעתיד ותקופת הקורונה

תקופת הקורונה הייתה חוויה לא נעימה מכיוון שבמקום לקרב לבבות היא הרחיקה אנשים, מאחר והיה אסור להיפגש. הדבר יצר ריחוק וחששות. חשוב לזכור שאהבה מקרבת לבבות. תמיד לדעת לסלוח ולא לשמור טינה, לאהוב את האדם ולדעת לסלוח – זו מעלה וסגולה.

כמסר לעתיד ממני, אני מאוד מקווה שהדור הצעיר יהיו מאוחדים ומלוכדים ותהיה ביניהם אהבת חינם. בנוסף, שיהיו זהירים בדרכים ושיחשבו פעמיים לפני כל דבר שהם רוצים לעשות, ופשוט לאהוב.

הזוית האישית

סבתא עליזה: קודם כל, תדע שאני אוהבת אותך ואת כל הנכדים ואני מתפללת כל בוקר בשבילכם. שנדע רק ימים טובים.

רואי הנכד המתעד: סבתא, קודם כל אני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם ושתזכי לאריכות ימים. למדתי עלייך המון מהתכנית והתיעוד. אני אוהב אותך הכי בעולם. תודה שהשתתפת איתי בתכנית.