מאגר סיפורי מורשת

שמי איתי הוטמן, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתף השנה, אני מתעד את סבתי, סימה הוטמן. סבתא סימה לבית אפריאט נולדה בשנת 1945 בטנג'יר שבמרוקו.

כך סבתא סיפרה לי: "ההורים שלי גרו בטנג'יר, אבא נפטר ואני עליתי לארץ עם אימא שלי, קראו לה מרים. את אבא שלי לא הכרתי כי הוא נפטר כשהייתי בת שנה בערך. אמי ז"ל הייתה בתו של רב העיר. עליתי לארץ יחד עם שלושת האחים שלי בשנת 1955. בגלל שאמי הייתה אלמנה, שלחו אותנו לעליית הנוער. אותי שלחו לבית הספר "בית צעירות מזרחי", ואת אחי שלחו למוסד של בנים. פעם בשנה לקחו אותי ואת הכיתה שלי לטיול במשאית.

בבית הספר התיכון סיימתי את כיתה י"א בלבד, בגלל שאמי חלתה במחלה והייתי צריכה לעזור לה. למשל הייתי צריכה לנסוע איתה להקרנות בחיפה. מנהל בית הספר אמר לי אז ללכת לפועל המזרחי כדי לעשות פנקס קופת חולים. המנהל של הפועל המזרחי שאל אותי איפה למדתי ומה למדתי. עניתי לו שלמדתי בבית צעירות מזרחי הנהלת חשבונות, קצרנות, כתיבה במכונה עברית ואנגלית. ואז הוא ביקש ממני ללכת לבנק המזרחי כי המנהל שם זקוק לפקידה שיודעת להדפיס במכונת כתיבה.

אני כמובן הייתי צריכה לשאול את רשותה של אמי החולה, והיא הסכימה שאני אלך לבנק. מנהל הבנק שאל אותי: "את יודעת להדפיס?" עניתי שכן, הוא מיד נתן לי משהו להדפיס. הדפסתי ונתתי לו את התוצאה. הוא שאל אותי מתי אני יכולה להתחיל לעבוד בבנק. הייתי המומה ואמרתי לו שאני חייבת לשאול את אמי (ז"ל), כי רציתי לעזור לה במחלתה. מנהל הבנק שאל אותי על המחלה שלה והוא הסכים שאעבוד אצלו רק חצי יום, וביום בו אני צריכה לקחת אותה לטיפול בחיפה, שאודיע לו יום לפני. שאלתי את אמי ז"ל והיא הסכימה. עבדתי בבנק, היו מאוד מאוד מרוצים ממני. כך עד שאמי נפטרה, אחרי שנה.

הכרתי את בעלי דרך חברה שעבדה אצלו. כיום אני פעילה במועדון גמלאים, אני מתעמלת כל יום, שומעת הרצאות, משתתפת בחוגים, ועוסקת בחרוזים, קרמיקה וקיפולי נייר.

המסר שלי לעתיד לנכדי איתי הוא – שתהיה בריא ותשמע להורים שלך כי הם רוצים רק לטובתך. באהבה רבה רבה רבה, ממני סבתא סימה."

הזוית האישית

איתי הנכד המתעד: היה לי מעניין ומעשיר מאוד לעבוד עם סבתא שלי על התיעוד שלה ואני שמח מאוד שהעלינו את הסיפור שלה אל מאגר המורשת. התכנית איפשרה לנו זמן איכות יחד.