מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אגם, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, אני רוצה לספר לכם את סיפורה של סבתא שלי, שמה סיגי, שהוא קיצור של השם סיגלית. סבתא שלי נולדה בישראל, ההורים שלה קראו לה סיגלית מפני שהם ראו שהיא יפה כמו סיגלית, לכן קראו לה בשם זה. להוריה קראו אברהם ושמחה, ולא לשכוח את אחותה אורית.

סבתא מספרת: "היינו משפחה מאוד שמחה. גרתי בשכונת שמואל הנביא, אהבתי לצאת אם חברותיי ולשחק במשחק האהוב עליי קלאס. חברותיי היו עניות מאוד, החברה הכי טובה שלי הייתה יהודית. היא הייתה כמו בת משפחה עבורינו: היא אכלה אצלנו, ישנה אצלנו, עשתה הכל איתנו. בבית הספר שלי הייתה לי את המורה הכי טובה בעולם, קראו לה דפנה. אהבתי אותה בגלל שאם הייתי עושה שטויות, המורה דפנה הייתה מגנה עליי ולא כועסת, לכן אהבתי אותה.

לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון הייתי בפלוגת הנחלים. בצבא הייתי בקיבוץ, שם הכרתי את בעלי, ששון. אחרי שירותי בצבא התחתנתי עם ששון בחתונה מפוארת, היו בחגיגה הרבה אנשים. לאחר החתונה ילדתי ילדה מקסימה. אני זוכרת שאבא של בעלי ששון התעלף, ואחרי כמה דקות ילדתי הראשונה נולדה. חבר טוב מאוד שלנו הביא לילדתנו את שמה, שהוא מורן.

עברו להן עשרים שנה וילדתנו הבכורה סוף סוף מתחתנת, זה היה האירוע הכי מרגש שהיה לי בכל ימי חיי. היו יותר מ-750 איש באולם ונכחו באירוע סבתא שלי וגם הסבתא השנייה שלי, הייתה לנו שמחה גדולה. לאחר החתונה נולדה נכדתי הראשונה, אגם. ביום הזה הפכתי מאימא לסבתא.

סבתא כיום

כיום אני עובדת במשרד הרווחה והיום שלי מתנהל כך: אני קמה בשעה 5:30, מתלבשת, מתארגנת והולכת לעבודה. אני חוזרת הביתה בסביבות השעה 18:00 בערב, אני מתקלחת, אוכלת, רואה טלוויזיה והולכת לישון. ישנם ימים בהם אני עובדת מהבית, ואז היום שלי מתנהל בדרך שונה: אני קמה, מתארגנת, עובדת, מתקלחת, אוכלת והולכת לישון.

התחביבים שלי הם לצפות בסדרות טורקיות עם נכדתי אגם. החלום שלי הוא לעשות תואר שני בקרימינולוגיה.

אני אוהבת את הנכדים שלי למרות שהם קצת שובבים. עברו שלוש שנים מאז שנכדתי הגדולה בבית הספר והתחילה תקופה שחורה  – תקופת הקורונה. הייתי מאוד מבולבלת כי שבוע אחד הייתי צריכה להיות במשרד ושבוע אחריו הייתי בבית, זו הייתה תקופה מאוד מבלבלת.

יש משפט אחד שאני רוצה שנכדתי אגם תיקח איתה לחיים – ככל שיותר לומדים, יותר מצליחים. הידע ישמש לך כוח."

הזוית האישית

אגם הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד לשוחח עם סבתי ולשמוע את סיפוריה, אני שמחה שתיעדנו אותה במאגר המורשת.