מאגר סיפורי מורשת

שמי סופיה, אני בת 88, נולדתי במוסקבה שברוסיה. לאימא שלי קראו פולינה ולאבא שלי קראו איזיק. הייתי מחוברת יותר לאימא שלי והיינו כמו החברות הכי טובות, יכולתי לספר לה הכל והיא גם הייתה מספרת לי הכל.

בילדות, לפני שהתחלתי את בית הספר, גרנו במוסקבה ואז התחילה מלחמת העולם השנייה. אני ואימא נסענו רחוק מהנאצים, לאוראל שבצפון רוסיה. אבא שלי נשאר לעבוד במוסקבה. אחרי המלחמה נסענו לכמה מקומות ברוסיה ואוקראינה ביחד עם אבא, בגלל ששלחו את אבא שלי להיות מנהל בנייה של תחנות החשמל שהרסו הנצאים ברוסיה ואוקראינה.

עליתי לארץ בשנות ה- 90. העלייה שלי לארץ ישראל הייתה בגיל יחסית מאוחר (57). עזבנו הכל עלינו על מטוס רק עם כמה מזוודות והגענו משם לשדה התעופה (בן גוריון). להתחיל הכל מהתחלה, זה לא היה פשוט, ולמרות זאת אף פעם לא הצטערתי שעשינו את העלייה. עבדתי בהתחלה בעבודות מזדמנות כמו ניקיון וכו' עד שלמדתי את השפה. אחר כך התחלתי לעבוד במועדון למבוגרים עם מחלת אלצהיימר (אנשים מתחילים לאט לאט לשכוח דברים ולא מזהים קרובי משפחה וחברים). עזרתי להם לתרגל ולחזק ולשמר את יכולת הזיכרון שלהם בעזרת תרגילי זיכרון, שירים ועבודות יד. נאלצתי ללמוד שפה כמה שיותר טוב על מנת לעזור לאנשים האלו. מאוד אהבתי את עבודתי מפני שהרגשתי סיפוק ממה שעשיתי וראיתי את ההתקדמותם של אותם אנשים ביכולתם להתמודד עם קשיי הזיכרון. המשכתי לעבוד שם אפילו כשיצאתי לפנסיה כי מאוד אהבתי את מה שעשיתי. 

ילדותי

בתקופה הזו אני זוכרת שהיה קשה בגלל השואה, אבל בזכות ההורים שלי ואווירה של אהבה במשפחה, גם הצלחתי להנות. אהבתי לשחק במחבואים ותופסת עם החברה הכי טובה שלי בחצר של הבית. 

במוסקבה (עיר הבירה של רוסיה), למדתי בבית ספר רגיל. הייתה לי חברה הכי טובה בשם לנה רבינוביץ' והיינו תמיד משחקות ביחד במשחקים שאהבנו. אני זוכרת את לנה רבינוביץ' שהייתה החברה הכי טובה שלי. מה שהיה מיוחד בה זה שהיא הייתה מאוד עדינה ונבונה.

אהבתי ללמוד אבל התביישתי לדבר לפני כולם. היה לי פחד קהל שעבר כבר בגיל מבוגר. למדתי ספרות, מתמטיקה, אנגלית, הסטוריה, גאוגרפיה, סטנוגרפיה וספורט. אני זוכרת במיוחד לטובה את המורה לספרות בשם שרה, כי היא אהבה את המקצוע ולימדה טוב. החוויה שקיבלתי מחלק המורים בבית הספר זה ידע לחיים.

 צבא ועיסוק

לא שירתי בשירות צבאי. בעיסוקי המקצועי, הייתי מהנדסת חשמל. בחרתי בעבודה הזו כי לא הייתה לי אפשרות בחירה אחרת. אז בזמנים ההם בברית המועצות לשעבר הייתה אפלייה נגד היהודים. לא נתנו להם להתקבל למקצועות יותר מבוקשים במו רופאים, עורכי דין ויחסים בינלאומיים, לכן לא ניתן היה עבורי להתקבל לאן שרציתי, רק בגלל שאני יהודיה. 

החוויה לא הייתה משהו בלשון המעטה, כי בכלל לא רציתי להיות בלימודים הללו. למרות זאת למדתי טוב והייתי בסופו של דבר אשת מקצוע טובה. הדור שלנו, ובפרט אני, מחונכים כך כי צריך להיות טוב במה שאתה עושה ולומד, אפילו שזה לא לטעמך. 

נישואין הקמת משפחה

הכרתי את בעלי בים השחור, נפגשנו שם כשהייתי בחופשה. הייתי מאוד שמחה ונרגשת. ידעתי שהוא האיש שאני רוצה להיות ולחיות איתו את חיינו. אחרי חצי שנה התחתנו. בננו היחיד והבכור נולד רק אחרי כמה שנים טובות. כמובן שזו הייתה השמחה הכי גדולה במשפחתינו.

אני זוכרת את החתונה של הבן שלי כי בחתונה היה מאוד שמח, אבל מצד שני הייתי גם עצובה כי 12 ימים לפני החתונה אימא שלי נפטרה (הלכתי לרב והוא אמר שבמקרים האלה לא דוחים חתונות).

סבתא כיום

היום אני עובדת ביד לקשיש, אני מציירת ירקות על תיקי בד. כל תיק יוצא משהו אחר וזה מה שאני אוהבת לעשות – לצייר. אני קמה ב- 6:30 ואז אני מתארגנת לעבודה ונוסעת באוטובוס. אחרי העבודה אני נוסעת הביתה ומכינה אוכל, תולה כביסה ועוד. אחרי כל המטלות בבית אני אוכלת, מתקלחת והולכת לישון.

התחביבים שלי הם לצייר, להיפגש עם חברות, לטייל במקומות יפים בטבע, ללכת לטיולים, למוזיאונים, לקרוא ספרים ובשבתות אני אוהבת לפגוש את הנכדים.

החלום שלי הוא שהנכדים שלי יגדלו הם ירכשו מקצוע טוב, שהם יכבדו אנשים אחרים, שבחיים שלהם תהיה מטרה כלשהי, שתמיד יהיו להם חלומות טובים ושתמיד החלומות האלה יתגשמו.

הנכדים שלי מאוד מוכשרים,יש להם חברים טובים, הם עוזרים להורים שלהם, יש להם חוגים, אני שמחה שיש להם עיסוקים טובים ובנוסף הם גם טובים בספורט.

 סיפור עם מוסר השכל

כשעבדתי ברוסיה, לא אהבתי את העבודה שם, אבל כשעליתי לארץ הבנתי כמה זה חשוב לעשות בחיים משהו שאתה אוהב והלכתי לעבוד במועדון מלבב. עבדתי שם 18 שנה כמדריכה של חולי דמנציה (אלצהיימר). הם עזרו לי ללמוד את השפה ואני עשיתי איתם את הדברים שהם אוהבים לעשות, למשל: לצייר, לרקוד, לשיר ולשוחח על החיים. המסר שלי הוא להתעקש ולעשות משהו שאתה אוהב, גם אם בהתחלה קשה. בסוף מגיעים למימוש. 

הזוית האישית

פולינה הנכדה המתעדת: למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא ועל סיפור חייה. היה לי כיף לעבוד איתה. סבתא לדבריה, גם נהנתה והתרשמה מהתוכנית, לטענתה זה מאוד תורם לקשר בין הדורות והיא שמחה לשתף אותי בסיפור חייה.