מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, נעמי קיים, ומתעד את סיפורה במאגר המורשת של התכנית.

החיים ברומניה

סבתי סבתא נולדה עם השם קלאודיה ב 22.7.1946 בעיר בוקרשט שברומניה. סבתא מספרת שליהודים לא הוקצתה שכונה נפרדת, הם היו מעורבבים עם הנוצרים. השכונה הייתה מורכבת מבניינים נמוכים בתוך חצרות. בחצר של סבתי גרו עשר משפחות נוצריות ושלוש משפחות יהודיות. מצבם הכלכלי של היהודים היה שווה לאוכלוסיית הנוצרים באופן יחסי. בבוקרשט הייתה קהילה יהודית ובראשה עמד הרב רוזן. מוסדות הקהילה היו בעיקר בתי הכנסת ובתי מדרש ששם היו לומדים תורה, אבל בתי הכנסת שימשו בעיקר כמקום המפגש של כל חברי הקהילה בשבתות ובחגי העם היהודי.

הילדות של סבתא

סבתי הייתה בת יהודיה להוריה, היא הייתה בתם היחידה. עד גיל 15 למדה בבית הספר, היא לא הייתה צריכה לצאת לעבוד על מנת לעזור להוריה לפרנס, משום שגם אביה וגם אמה עבדו. המשחקים שסבתי הייתה משחקת בילדותה היו קלאס, תופסת, מחבואים וחבל. אביה של סבתי היה לוקח את סבתי כל שבת לשמוע אופרה, ולאחר מכן היו חוזרים הביתה לארוחה משפחתית. הוריה של סבתי אהבו לשלוח אותה ללמוד בלט, פסנתר והיא אהבה את זה מאוד. אביה של סבתי נפטר כשהייתה בת 13 והיא ואמה נשארו לבד.

העלייה של סבתא לארץ ישראל

סבתא מספרת ששאיפתם הגדולה הייתה תמיד לעלות לארץ ישראל. סבתי עלתה לארץ עם אמה בגיל 15 בטיסה בשנת 1961. סבתי ואמה הגיעו לארץ בגלל ציונות ומשום שרצו להתחיל חיים חדשים. כשסבתי ואמה נחתו בארץ, הן פנו לישון בחדר שליד שדה התעופה, ולמחרת בבוקר לקחו אותם למעברה על שם "דיור לעולה" שליד העיר נתניה. סבתי לא הסכימה להישאר במעברה, ולכן היא ואמה נסעו למשפחתה בכפר סבא ושם נשארו חודש. לאחר חודש סבתי שובצה בקיבוץ עין חרוד, שליד עפולה, ואמה הופנתה לאולפן בירושלים.

סבתי הייתה בקיבוץ במשך שנתיים, שם היא השתלבה מהר מאוד, ואף נהנתה משהותה שם. לאחר שנתיים סבתי חזרה לעיר כדי להיות עם אמה, ואז התחילה ללמוד בבית ספר לבורנטי. אמה של סבתי יצאה לעבוד, לאחר שסיימה את האולפן בחברת בנייה בתור מנהלת חשבונות. קשיי הקליטה בארץ היו לא קלים אך עדיין היו בגדר הסבירים.

החתונה של סבתא וסבא

סבתא מספרת, שכאשר למדה בבית הספר הלבורנטי, היא הכירה חברה שהמליצה לה להכיר חבר של אחיה, וזה בעצם היה סבא מרצ'ל (סבא שלי). הם התחילו לצאת עם חברים וגם בנפרד ולאחר שנתיים התחתנו. סבתי הייתה בת 20 כשהתחתנה וסבי היה בן 26. הם התחתנו באולמי "דליה" בתל אביב, ברחוב המסגר. החתונה הייתה מאוד שמחה ועליזה. סבתי מספרת על סיפור מצחיק שהיה ביום החתונה, הם היו צריכים לבוא לקחת את זר הפרחים ומסתבר שנתנו את הזר שלה לכלה אחרת. המזל שהחתונה של הכלה שהביאו לה את הזר של סבתא היה ליד המקום שבו סבתא וסבא הצטלמו, ולבסוף לקחו את הזר. ביום הזה סבתא הייתה מאוד בלחץ בגלל מה שקרה, אך היום היא צוחקת על זה. לסבתא וסבא שלי נולדו שני ילדים: רובי הבן הבכור נולד בתאריך 16.7.1969 וליאור הצעיר נולד בתאריך 14.7.1973.

הקריירה של סבתי

סבתי עבדה בתור סטודנטית במעבדה פרטית בתל אביב, ולאחר שסיימה את לימודיה התחילה לעבוד באוניברסיטת תל אביב, שם עבדה 48 שנים עד שיצאה לפנסיה בגיל 68. באוניברסיטת תל אביב סבתי עסקה בתחום הביולוגיה, מחקרים וכו'. בעבודתה התעסקה בניסויים במעבדה, התעסקה בעיקר בגידול חיידקים טובים. סבתי עבדה על ניסוי עיקרי, שהיה גידול ופיתוח חיידק נגד כויות, אך זה לא עבד ב 100%. במהלך שנות עבודותיה באוניברסיטת תל אביב סבתי זכתה לאהבה והערכה  מצד מנהליה. בנוסף היא אהבה לקחת אותנו הנכדים בחופשות של בתי הספר לעבודתה ולהשוויץ בנו.

יציאה לגמלאות

סבתא שלי יצאה לפנסיה בגיל 68. כיום לסבתי יש חמישה נכדים: דור, מאי, רעות, אגם, ואני (יובל). מאז שסבתי יצאה לפנסיה היא אוהבת ללכת לקאנטרי, שבו היא מנויה ושם לרקוד ריקודי עם, לשחות בבריכה, ובקיץ היא אוהבת להביא גם אותנו הנכדים איתה לבריכה. בנוסף סבתי אוהבת לצאת עם החברים שלה והמשפחה לבתי קפה ומסעדות, ואף אוהבת לארח אותנו מדי שבוע מכל הלב.

חבריה מן העבר לא היו יהודים, ומסיבה זו לא יכלה לשמור איתם על קשר, חוץ מחברה בשם מיכאלה שעד היום הן הצליחו על קשר. כשעשינו טיול שורשים כל המשפחה לרומניה, ביקרנו את מיכאלה חברת ילדותה.

הזוית האישית

סבתא נעמי: נהניתי לעבוד יחד עם יובל נכדי על סיפור התיעוד, מאוד אהבתי לספר לו את הסיפורים מהעבר שלי, נזכרתי בדברים מרגשים ואהבתי לשמוע את יובל אוהב, מתלהב ומתעניין בסיפורים שלי.

יובל הנכד המתעד: מאוד אהבתי לשמוע את הסיפורים של סבתא שלי, הם היו מאוד מרגשים ומרתקים. בנוסף, היה מאוד מרגש וכיף לראות את סבתא שלי מספרת סיפורים מהעבר שלה בחיוך ובגאווה.