מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה לביא, אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, נלי מועלם  ממנה שמעתי ותיעדתי את סיפורם של סבא רבא וסבתא רבתא שלי.

סבא רבא וסבתא רבתא – רחל ויוסף ערמן

סבא רבא  וסבתא רבתא – רחל ויוסף ערמן, נולדו בלבנון ונישאו בשנת 1949 בבירות, בבית הכנסת "מגן אברהם," שהיה שייך להורים של סבתא רבתא רחל.

סבא רבא וסבתא רבתא ביום חתונתם

סבא רבא וסבתא רבתא גרו בביירות בשכונה נוצרית שנקראת באב אילדריס, שם נולדו להם שישה ילדים. סבתי נלי, היא הרביעית במספר ביניהם.

סבתי למדה בבית הספר הצרפתי אליאנס

בצעירותו שירת סבא רבא יוסף בצבא הצרפתי כנהג של נשיא צרפת – שארל דה גול.

לסבא רבא היו שתי חנויות שוקולדים בבירות. אחת בשם פיסטש, בבעלותו המלאה והשנייה ליס רוג' שהייתה בשותפות עם חבר. החנות "פיסטש" הייתה ממוקמת במרכז ביירות, באזור תיירותי, על הטיילת וסבתי מספרת שתמיד בדרכה חזרה מבית הספר הייתה עוברת דרך החנות כדי לקבל את השוקולד היומי שלה.

במקביל לחנויות, סבא רבא עסק גם כקניין בחברה אוסטרלית גדולה בשם בבגה. זה היה סיפור כיסוי אשר סבא רבא סיפר לסבתי ולמשפחה. רק בדיעבד נודע למשפחה כי סבא רבא היה פעיל עלייה. סיפור הכיסוי שלו היה שהוא נוסע לחו"ל לצורך רכישת סחורה, כאשר בפועל היה נוסע לכיוון צפון לבנון ומעביר את היהודים לישראל דרך ראש הנקרה או דרך מטולה במעבר שנקרא היום הגדר הטובה.

בשנת 1968 עלתה סבתי עם משפחתה לישראל, דרך תורכיה. סבתי ומשפחתה לנו באיסטנבול כ-10 ימים ולאחר מכן עלו לישראל דרך שדה התעופה בן גוריון.

עם הגעתם לישראל משפחתה של סבתי (משפחת ערמן) הופרדו משאר העולים והוכנסו לישראל דרך דלת צדדית, מסתבר בדיעבד שעברו בטרקלין VIP ומשם העבירו את משפחתה של סבתי לדירה בהרצליה.

את אחיה הגדול של סבתי – סולי גייסו מיד לצבא, היות והיה כבר בן 18. את יפה (אחותה של סבתי) ואת סבתי שלחו לפנימייה בכפר חסידים – כפר הנוער הדתי. את לאון, מפאת נכותו עכב מחלת הפוליו השאירו בבית יחד עם שני האחים הצעירים של סבתי – מאיר ויער שנשארו בבית מפאת גילם הצעיר.

הילדות של סבתא נלי

סבתא נלי נולדה באוקטובר 1957, בחג הסוכות.

עד גיל שנתיים סבתי גדלה בבית. בגיל שנתיים הלכה למסגרת חינוך אשר נקראת אליאנס, בית הספר הצרפתי שנמצאת באזור יהודי בשם "וואדי אבו אלג'מיל" ואחר הצהריים למדה בבית הספר "מגן אברהם" עברית ותנ"ך. בית הספר היה נמצא בתוך בית הכנסת.

את כל ילדותה בלבנון עד מלחמת ששת הימים סבתי חוותה בצורה מאוד חיובית וחמה. בתקופת המלחמה השכנים שלה בביירות אשר היו נוצרים, שמרו עליהם מכל ההתקפות המוסלמיות נגד היהודים, עד עליתם לישראל בשנת 1968.

עם הגעתה לישראל, בגיל עשר וחצי, סבתי נשלחה לפנימייה בכפר חסידים יחד עם אחותה הגדולה יפה. זו הייתה הפעם הראשונה שסבתי נאלצה להיפרד מהוריה. בשלב הראשון – הגיעה לאולפן ללימודי עברית בתוך הפנימיה. לשמחתה של סבתי, היה רוב גדול של ילדים דוברי צרפתית שעלו ממרוקו (סבתי הינה דוברת צרפתית, שפה ראשונה ורק אחר כך ערבית ועברית), מה שהקל מאוד על התקשורת עם ילדים אחרים.

סבתי התגוררה בפנימייה שש שנים, עד סוף לימודי התיכון. במהלך שהותה בפנימייה, סבתי עבדה בכל מיני עבודות שירות כגון מכבסה, לול, רפת, מחסן ועוד. סדר היום כלל – חצי יום לימודים וחצי יום עבודות שירות.

אחת לשלושה שבועות סבתי ואחותה היו חוזרות הביתה לביקור של סוף שבוע ובמהלך החגים – תמיד שהו בפנימייה למעט בימי כיפור בם הורשו לצאת הביתה. במהלך החופש הגדול, סבתי ואחותה היו מבלות חודש בפנימייה וחודש בבית.

חדרי השינה בפנימייה היו נוחים ומרווחים עם מקלחת צמודה לכל חדר. בכל חדר היו שלוש בנות (היה ביתן לבנות וביתן ניפרד לבנים). סבתי ואחותה יפה היו נפגשות בחדר האוכל או במהלך יום הלימודים.

סבתי סיימה את לימודיה בפנימייה עם בגרות במגמה הביולוגית בשנת 1975.

חייה הבוגרים של סבתא נלי

עם סיום לימודי הבגרות, בהמתנה לגיוס, סבתי החלה לעבוד בבנק דיסקונט, בסניף הרצליה כפקידה בהנהלת חשבונות. שם פגשה סבתי את סבא משה, אשר היה הפרצוף הראשון שקיבל אותה בסניף וחפף אותה לתפקיד.

לקראת תאריך הגיוס, סבא רבא התנגד נחרצות לגיוס על בסיס דת ומסורת וסבתי שוחררה מהצבא. סבא משה חיזר אחרי סבתי לאורך כמה חודשים ובסופו של דבר, סבתי הסכימה לצאת איתו ומשם הדרך הייתה קצרה מאוד לחופה. סבי הציע נישואים לסבתי בפברואר 1977. ההורים של סבי וסבי, הגיעו לביתם של סבא וסבתא רבא שלי כדי לבקש את ידה של סבתי.

ב-15 בספטמבר 1977 סבי וסבתי נישאו באושר בבית של אחותו של סבי (שמחה), בהשתתפות כל המשפחות.

לסבי וסבתי 3 ילדים:

ב-2 בספטמבר 1980, נולדה בגאון ביתם הבכורה – מיטל (אימא שלי).

ב-27 בספטמבר 1982, נולד דוד שלי – אהרון חיים מועלם.

וב-14 בנובמבר 1987 נולדה הנסיכה לבית מועלם – עדי (פרחי).

במהלך כל השנים הללו, סבתי המשיכה לעבוד בבנק דיסקונט, כאשר אחרי החתונה עברה לסניף רעננה. סבתי עברה מספר תפקידים בבנק, החל מפקידת יומן, פקידת סחר חוץ, סגנית מנהל סניף ובתפקידה האחרון הייתה מנהלת סניף עיר ימים בנתניה.

סבתי פרשה בשנת 2013, בדיוק עם חזרתי לישראל- כדי לבלות עם נכדתה הבכורה.

הסיפור מהזווית שלי (ליה)

אני לא זוכרת את ימי הראשונים, כי הייתי תינוקת, אבל למדתי וחקרתי עם אמי וסבתי יחד את חיי.

אימא ואבא שלי הכירו ועבדו ביחד באל על, התחתנו בשנת 2012 ובשנת 2013 אני נולדתי להורים המאושרים והפכתי את סבא וסבתא שלי נלי ומשה לסבא וסבתא בפעם הראשונה. החגיגה הייתה ענקית כי גם הדודים שלי עדי ואהרון הפכו לדודים בפעם הראשונה. בגיל חצי שנה הגעתי לישראל ופגשתי את כל משפחתי המורחבת. סבתי הייתה נוכחת לכל רגע מיוחד בחיי ואני הנכדה הראשונה במשפחה.

בכל יום שישי אנו מגיעים לסבא וסבתא ועושים קידוש, אני, סבתי אחותי ובת הדודה של אמה, מברכות על הנרות ואז שהאוכל מוכן אני וסבא שלי עושים קידוש על היוון ועל החלות. אני וסבתי עושות יום כיף בכל יום ביום ההולדת שלי וזה ממש כיף כי יום ההולדת שלי הוא רק סיבה טובה לבלות עם משפחתי וסבתא שלי. בגיל שלוש נולדה אחותי אמילי ובגיל ארבע עברנו לגור בכפר סבא. בהרצליה הייתי בגן אחד וכל שאר הגנים שלי היו בכפר סבא.

אחת לשנה סבתי ומשפחתה ביחד עם אחותה יפה ומשפחתה משתדלות לצאת לנופש משותף בווילה ובדרך כלל בצפון הארץ. אני ממש אוהבת את הטיולים וזה גורם לגיבוש בין שני הצדדים של האחיות, ואני פוגשת בני דודים ובני דודות שלא פגשתי הרבה זמן.

הסיפור מהזווית של סבתי

ליה שלנו נולדה בתאריך 11/03/13, נכדה ראשונה שלנו ושינתה סטאטוס לכל המשפחה אימא ואבא, סבא וסבתא ודוד ודודה חדשים, סטאטוס שהפך את כולנו למאושרים ולגאים ביותר. ליה נולדה בניו יורק, כמובן שמיד טסנו כדי לחבק ולהרגיש את התינוקת הכי יפה בבית החולים, בגיל שישה חודשים לשמחתנו החליטו ההורים (מיטל ואלון) לחזור ארצה ולקבוע את ביתם בהרצליה, קרוב אלינו.

כאשר ליה הייתה בת שנה החלטתי לפרוש מעבודתי, ולהתפנות להנאה מלאה מנכדתי הראשונה, זה אומר להוציא אותה מהגן לפחות פעמיים בשבוע, לקחת אותה לגן שעשועים, לפעילויות במוזיקה,. ליה עד היום מאוד אוהבת מוזיקה, שירה ונגינה. בימי שישי אנחנו מדליקות נרות שבת ביחד ואז ליה דואגת לערוך את השולחן ,להושיב כל אחד במקומו עם פתקיות בצלחת, ואז עומדת לצד סבא משה ועושים קידוש.

עד היום אני משתדלת להמשיך את ימי הכיף עם ליה ועם כל הנכדים (אחד לאחד), בעיקר בימי הולדת ובחופש הגדול. ליה בהיותה הנכדה הגדולה מהווה כהשראה לכל הנכדים במשפחה, מפעילה את הנכדים במפגשים משפחתיים, וכולם קשובים ומרותקים אליה. מאוד שמחתי להצטרף לתוכנית הקשר הרב דורי ובכך זכית להנות מזמן איכות עם ליה ובכך גם לספר על החוויות שלי כילדה.

עץ המשפחה שלי

הזוית האישית

הנכדה ליה: בעזרת התוכנית אני לומדת ומתעדת את חייה של סבתי וחיי הוריה – סבא רבא וסבתא רבתא שלי.

סבתא נלי: הצטרפתי לתוכנית באיחור של שני מפגשים, תחילה לא היה ברור לי מה זה הפרויקט, והיום אני יכולה להגיד שזו תוכנית כל כך חשובה לכל סבא וסבתא – להעביר את ההיסטוריה שלנו. הנכדים והנכדות זוכים לשמוע ממקור ראשון על כל העבר שלנו ואת הקשיים שחווינו. נהניתי מאוד מעוד שעות איכות עם ליה שלי המהממת ומהצוות, המורה ליהיא וכרמלה, על האכפתיות והאישיות שלהן כמה שהתוכנית חשובה להן.

תודה על הזכות להיות חלק מפרויקט כל כך פה וחשוב.