מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה בן עזרא לבית משפחת סודרי, נקראתי על שם סבתי, פנינה אזולאי. נולדתי במושב מגדים בחוף הכרמל בשנת 1960, כשהמושב היה בתחילת דרכו. בילדותי למדתי בבית ספר האזורי, בית ספר "ניר עציון". את תקופת התיכון למדתי בבית ספר "כפר גלים". למדתי חשבונאות ותחביביי היו לשמוע מוסיקה ולקרוא המון ספרים.

סבי אליהו אזולאי (מצד אמי) קיבל לידיו את הקמת המושב. בשנת 1948 הצטרפו לסבי במושב סבתי פנינה אזולאי וכל שאר משפחתם, ביניהם אמי שולמית עם כל משפחתה שעלתה ממרוקו. במושב הוקמו אוהלים בהם חיו עד הקמת המבנים הראשונים שהיו קטנים וארעיים (זמניים). לאחר מספר שנים נבנו בתי קבע.

אבי אברהם סודרי עלה ממרוקו בשנת 1949 ומיד גוייס לצה"ל, כשהוא הגיע לראשונה למושב לבקר את שני אחיו. הוא הכיר את אמי שהייתה חברה של אשת אחיו, ולאחר מספר שנים נשא אותה לאישה. הוריי הקימו בית ומשק במושב "מגדים". המשק כלל פרות, אפרוחים, תרנגולות וירקות. בילדותי כל בני המשפחה – הוריי, אחיי ואנכי – עזרנו בניהול המשק. לכל אחד היה תפקיד, אם זה לחלוב פרות, אם זה לקצור תלתן (אוכל לפרות) ואם זה באיסוף ביצים. תפקידי היה לרחוץ מדי יום את כדי החלב. מיד עם חזרתי מבית הספר לאחר ארוחת הצהרים הייתי יוצאת לחצר המשק ורוחצת את כל הכדים, בנוסף עזרתי באיסוף הביצים. אחת לתקופה היה צריך לחסן את האפרוחים באמצעות טיפות לעיניים. אבי היה יושב על כיסא נמוך ואני יחד עם אחיי היינו מרימים אותם בעדינות ומניחים את האפרוח בכף ידו של אבי, והוא היה מטפטף את החיסון לאפרוח.

סבתא פנינה והנכדה עם כד החלב המקורי

היכרותי עם מוריס

את מוריס (סבא של דניאל), שעלה ממרוקו בגיל שבע, הכרתי במקרה בשנת 1978 כאשר טיילתי בהדר שבחיפה. חברתי ואני היינו בדרך לקולנוע "ארמון" לצפות בסרט ומולי הגיעה מורה מבית הספר. עמדתי ושוחחתי עימה, ובו בזמן חברתי זיהתה את מוריס, שהוא קרוב משפחה שלה. מוריס היה עם חבר וברגע שהוא ראה אותי הוא ביקש מהחברה שתכיר בינינו והשאר – היסטוריה.. מאז לא נפרדו דרכינו. כיום אנחנו גרים בקריית מוצקין, הקמנו משפחה עם שלושה בנים, הבן הבכור שלנו הוא אבא של דניאל.

לפעמים חלומות מתגשמים

למדתי הנהלת חשבונות ועבדתי במקצוע זה כמנהלת מחלקת הכספים בחברת "פז" במשך 21 שנה. ב – 12 השנה האחרונות עבדתי כמנהלת חשבונות ראשית בקבוצת "דוידוביץ". בשנה שעברה פרשתי לגמלאות (פנסיה).עם פרישתי התחלתי להגשים חלומות ילדות: התחלתי ללמוד נגינה בפסנתר בעקבות אמי שניגנה על פסנתר. בילדותי היה לנו פסנתר בבית, אמי רצתה מאוד שאלמד נגינה על פסנתר ובתור ילדה סירבתי. לימים הצטערתי על כך וכעת אני מממשת את זה. בנוסף לזה, למדתי לרכב על אופנוע והיום אני לומדת ציור.

הזוית האישית

סבתא פנינה: למרות שאני קשורה אלייך מאוד, ההשתתפות בתכנית העצימה אף יותר את הקשר והחיבור בינינו. שמחתי לשתף אותך בסיפורים וחוויות מהילדות שלי, עד היום לא הייתה הזדמנות כזאת.

הנכדה דניאל: היה לי מאוד מעניין ללמוד על ילדותה של סבתי ולעבוד איתה באופן צמוד. למדתי מילים חדשות ודברים שלא ידעתי על חייה.