מאגר סיפורי מורשת

סבתא נטליה נולדה בקייב, אוקראינה ב-23.1.48. היא הייתה בת יחידה ונולדה למשפחת גוטמן.

בתחילת מלחמת העולם השנייה אמא שלה וסבתא שלה הצליחו להינצל מהגרמנים, אבל בעלה הראשון של אמה, וסבא שלה נתפסו בידי הנאצים. אמא שלה התחתנה עם בעלה השני וילדה את סבתי.

כשסבתא שלי הייתה קטנה היא גרה בבית משותף, בית משותף היה בית גדול שבכל חדר גרה משפחה. היה מטבח משותף, מקלחת משותפת ושירותים משותפים. סבתא שלי אמרה שזה היה קשה, בגלל שבכל משפחה היו הרבה אנשים וזה היה צפוף, פעם אחת קרה שהיו בדירה יותר מעשרים אנשים אבל איכשהו הם הסתדרו. אמא שלה תמיד העירה אותה קצת יותר מוקדם מכולם, כדי שהיא תוכל להתקלח ראשונה. בבית המשותף תמיד היו מים קרים, עד השיפוץ.

כשסבתי הייתה בת שש עשרה עשו שיפוץ גדול בבית, באותו הזמן אביה של סבתי נפטר מדום לב, והיה לה ולמשפחתה ממש קשה ועצוב, לאחר מותו של אביה, אמא שלה לא התחתנה שוב. סבתא שלי אמרה שזה היה קשה בבית כזה צפוף, אבל בסופו של דבר היא הסתדרה ומצאה הרבה חברים.

עברו השנים וסבתא שלי סיימה בית ספר, למדה באוניברסיטה והלכה לעבוד. היא עבדה בתור אדריכלית, למרות שתמיד חלמה להיות עיתונאית, סבתי מאוד אהבה לקרוא ולכתוב, ואפילו ניסתה לעבוד כעיתונאית, אבל בגלל קשיים טכניים לא המשיכה בזאת. היא עבדה הכירה את סבי, התחתנה איתו, והולידה שני ילדים. ואז החליטה לעלות לארץ. היא החליטה לעלות לארץ מכיוון שהיו לה קרובי משפחה בישראל. וכך היא, בעלה, ילדיה ואמה החליטו לעשות את המסע הקשה הזה.

לקח להם ארבעה ימים להגיע לישראל, הם לא ידעו מאיזו דרך הם נוסעים, ואלה היו רגעים של חוסר וודאות. היו הרבה עצירות בדרך, וכשסוף סוף הגיעו לשדה הייתה עוד לפניהם נסיעה ארוכה. הם ושאר הנוסעים עלו על מונית גדולה והחלו לנסוע, ולקראת סוף הדרך אמר להם הנהג לעצום את עיניהם ולפקוח כשיגיד, כשהם פקחו את העיניים הם ראו ים מרהיב, כחול ויפה, כולם התפעלו מהנוף. כשהם הגיעו לחיפה בני משפחתה של סבתי חיכו להם וסידרו להם בית.

לאחר זמן מה, סבתי התאקלמה והגיע הזמן למצוא עבודה. בהתחלה נרשמה סבתי לקורס אדריכלות, אבל הוא לא נפתח. היא חיכתה המון זמן אבל הוא מעולם לא נפתח. במקומו נפתח קורס אחר שאליו הלך בעלה, במקום הקורס סבתא שלי שמרה על הילדים ועשתה זאת במשך שנתיים עד שעברה לעבוד במפעל הפיס. ״זה לא היה עצוב שבאוקראינה הייתי עם עבודה ״מכובדת״ ופה לא. לא אהבתי את העבודה הזו כל כך, אבל בכל זאת יצרתי זיכרונות בלתי נשכחים״ אומרת סבתי.

הזווית האישית

יעל: אהבתי מאוד להקשיב לסיפור של סבתא, ולשמוע את הקורות אותה ואת משפחתה, בהיותם באוקראינה. נהניתי מהביקור במוזאון "אנו"