מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שמחה כהן שטיין, אני ילידת שנת 1952, ילידת הארץ. הוריי עלו לארץ ממרוקו בשנת 1950, יחד עם שני ילדים. המשפחה כבר גדלה ולכן כשהגיעו לארץ בהתחלה מיקמו אותם באוהלים באזור חדרה. לאחר מכן העבירו אותם לאזור המעברות באזור תלפיות בירושלים.

המחוז שההורים שלי עלו ממרוקו נקרא "דבדו", האזור הזה מאופיין כאזור מאוד שמרני ורוב האוכלוסייה היו כהנים. היה סימן היכר לכל משפחה לפי העיסוק או לפי התכונות. למשל הוריי: לאבי קראו "בית של עקשנים" – כי היו עקשנים ולאמי קראו "בית של נפח" כי עסקו בטבק. במעברה היו תנאים קשים והם קיבלו מנות מוקצבות שלא תמיד הספיקו, השירותים היו מחוץ לבית ומקלחת מדוד מים שהתחממו על ידי פרימוס. פעם תוך כדי שהמתנתי למקלחת התכופפתי לדוד מים חמים כשגופיה הייתה לגופי ומהאדים נכותי והייתי זקוקה לטיפול רפואי לקילוף העור וברוך השם הכוייה לא הייתה בדרגה גבוהה. אבי היה ניכר בחריצותו – עבד בבית חרושת נעליים נבחר כנציג העובדים שנסגר בית החרושת ,אבי היה חנוני שהאוכלוסייה שעבד איתם היו דוברי שפות שונות למיניהם ,ואבי קלט מאוד יפה את השפות.

סבתא בצעירותה

אני נולדתי בתקופת המעברה בזמן שאמי הייתה צריכה ללדת אותי, אבי לא היה יכול ללוות אותה ולכן התלוותה אליה קרובת משפחה. נאמר לה שעדיין יש זמן עד הלידה והיא נשלחה חזרה ושוב הייתה צריכה לחזור לבית החולים לאחר כמה ימים וקרה כי הלידה החלה במונית בפתח בית החולים, זה גרם לאמי בושה גדולה. לא די בזה, גם קרובת המשפחה שלוותה אותה ברוב תמימותה, ראתה את חבל הטבור ופרסמה שנולד בן למשפחה ואבא שלי לא חיכה הרבה ושלח מכתב להורים שלו במרוקו שנולד להם בן. למחרת אבי נסע לבקר את אמי בבית החולים וברך אותה על הולדת הבן ואמי גיחכה ואמרה לו "יש לנו בת!". הראו אותי לאבי ושאלו אותו אם לבצע בדיקת אם אכן אני הבת שלהם ואבי ענה: "אין צורך, רואים שהיא שייכת למשפחה". אבי שוב שלח מכתבים למשפחה שלו במרוקו וכתב להם ש"דודו אולה זהרה" (בתרגום מערבית: דוד נהיה זוהרה).

במעברת תלפיות גרנו בקרבת המשפחה ושבת אחת אמי הלכה עם אחותי לבקר את המשפחה ותוך כדי שהייתה בבית המשפחה אחותי יצאה מהבית לבית לחם שהיה קרוב לגבול ובדרך ראתה אותה דיירת שאספה אותה. כשגילו שאחותי נעדרת המשטרה הייתה על גלגלים בחיפוש אחר אחותי עד שהכריזו שאותה אישה דיווחה שאחותי נמצאת בחזקתה. באותה תקופה היה מתח לא רגיל.

הזוית האישית

ליאן הנכדה מספרת על החוויה שלה בעבודה עם סבתא: נהנתי מאוד במהלך העבודה. סבתי סיפרה לי סיפורים מעניינים מילדותה והכרתי את סבתי באור אחר שלא הכרתי. גיליתי דברים וסיפורים שלא ידעתי והכרתי. נהניתי מזמן איכות משמעותי וזה קירב ביננו. זה משמח אותי שבזכות התכנית הקשר הרב דורי קיבלנו אני וסבתי זמן איכות של הנאה וקירוב.